מאיה ויהודה דביר על הכלים להצלחה ליוצרים מתחילים

מאיה ויהודה דביר על קריירה באמנות ויצירת תוכן: "כדי להצליח צריך ליצור מתוך אהבה לתחום, ומתוך רצון להיות הכי טובים שיש"

מאיה ויהודה דביר הם יוצרי תוכן ומאיירי קומיקס בין לאומיים, עם קהילה עם מעל 9 מיליון עוקבים מכל העולם, אך גם הם החלו את דרכם כבוגרי תואר טריים, שעשו את צעדיהם הראשונים בתעשייה, והתמודדו עם לא מעט התלבטויות ושאלות. כך גם נולד, די "במקרה", הקומיקס "One of Those Days" (או בשמו הישראלי "כל כך אנחנו!"), ששינה את חייהם והזניק את הצלחתם היום.

בני הזוג למדו יחד לתואר בתקשורת חזותית בבצלאל. לאחר סיום הלימודים, יהודה החל לעבוד כמאייר עצמאי, ומאיה עבדה כשכירה, בתפקיד ארט דירקטורית במשרד פרסום. "לא תכננו שהקומיקס יהיה עבודה, הוא החל כבלוג אישי," מספרת מאיה. "יהודה עבד מהבית, יצר פרויקטים לחברות אופנה, למוזיקה, לעיתונות, ולהייטק, וכך החל לבנות לעצמו שם כמאייר. הוא לקח על עצמו משימה להשאיר חותם מספיק גדול בתעשייה, והציב לעצמו לוח זמנים של שנה, לפני היציאה לשוק של מחזור המאיירים הבא, ולכן לקח כל עבודה שרק יכל, גם אם זה היה במחירים זעומים, כדי שהשם 'יהודה דביר' יתגלגל על הלשון כתו איכות בתחום. בין פרויקטים, הוא היה יוצר איורים על החיים שלנו כזוג, או יותר נכון 'איך זה לחיות עם מאיה'. כשהגעתי הבייתה מהעבודה בערב, ראיתי את התוצרים שלו, והארט דירקטורית שבי נכנסה לפעולה. מפה לשם, מצאנו את עצמנו יוצרים יחד לבלוג האישי שלנו. לא הייתה לנו כוונה שמישהו יראה אותו, האיורים היו רק בשבילנו, כהפוגה קצרה מהעבודה. כשיצרנו כמה וכמה איורים, כדי שהם לא ייעלמו לנו באין סוף תיקיות הציורים במחשב, העלינו אותם לרשת. אחרי מספר חודשים האוסף הזה 'התגלה', והחל להתפרסם."

אך גם כאשר החלו האיורים שלהם לצבור תהודה ואהדה באינסטגרם ובפייסבוק, עדיין לא הגדירו אותם כפרנסתם העיקרית, והם מתארים כי המשיכו לעבוד כרגיל, לצד פיתוח פרויקט הקומיקס. "חיינו בתל אביב כשני סטודנטים מרודים, לא הייתה לנו את הכרית הכלכלית שתאפשר לנו לעזוב את העבודה ולנסות את מזלנו עד שנצליח, ולכן למדנו איך מתפרנסים מאמנות במקביל לעבודה, תוך כדי התנסות." הם מספרים.

"נדרשה לנו הרבה השקעה לאחר שעות העבודה. בחרנו לוותר על הזמן הפנוי שלנו, ולהשקיע אותו בפרויקט האיור שאותו רצינו לפתח. עבדנו על הפרויקט בלילות, בשעות שבהן לא תמיד נוח לעבוד, שבהן רוצים לפגוש חברים או לצאת לדייט. זה לא היה סבל או עול. היה לנו כיף ליצור ביחד, למרות הקשיים של יצירה משותפת."

"בנקודת הזמן הזו היו לנו כ - 800,000 עוקבים, אך מספר גבוה של עוקבים הוא לא מספיק, צריך לדעת להמיר אותם לכסף." הם אומרים, ומתארים כיצד בתחילת הדרך, חשבו על דרכים שונות להגדיל את המכירות, כגון בעזרת מכירת הדפסים של איוריהם. באותה עת קיבלו גם הזמנה לכנס "Comic-Con" (כנס בין לאומי לקומיקס ותרבות פופולרית), וכדי למנף את האירוע לקידום המותג שלהם, החליטו ליצור בעצמם ספר מודפס שיציג את יצירתם, ולמכור אותו במהלך הכנס. לשמחתם, נמכרו כל העותקים באותו היום, וברווחים מן המכירות השתמשו להדפסת מהדורה נוספת, הפעם גדולה יותר. בינתיים, גם החשיפה ברשות הלכה וגדלה. כך המשיכו אט-אט להתפתח ולהתקדם, עד שהפכו ליוצרים מוכרים וידועים ברשת, שגם מתפרנסים מיצירתם. לאחר כחצי שנה משלב החשיפה של הקומיקס ברחבי העולם ופיתוח המודל הכלכלי שלו, מאיה יכלה להרשות לעצמה לעזוב את העבודה ואת המשכורת היציבה, והצטרפה ליצירה עם יהודה מהבית ב-100% משרה.

מאחורי הקלעים של היצירה

כבר שמונה שנים, מעלים מאיה ויהודה אחת לשבוע איור לרשתות. מאחורי האיור המוצג ברשת, שזוכה להמוני שיתופים ולייקים מגולשים מכל העולם, עומד תהליך מורכב ורב שלבים, שעליו הם עומלים במשך כל השבוע.

בתחילת השבוע, בני הזוג מחליטים יחד על נושא לאיור, מתוך האירועים המתחוללים בחייהם. את הקונספט המופשט הזה עליהם לתרגם, דרך עבודה ממושכת, לפריים בודד. "לאנשים היום אין סבלנות לשבת ולקרוא תוכן רב, כולנו רוצים הכל מהר. המשימה שלנו היא למשוך את תשומת הלב של הצופה תוך כדי שהוא גולל את ה'פיד', לגרום לו לעצור, לחייך, לעשות לייק ואפילו לשתף, וכל זה בשנייה אחת. זו הסיבה שהסיפורים שלנו מסתכמים באיור בודד, ולא סטריפ על ציר זמן כמו חוברות קומיקס שגרתיות. אנחנו עובדים מאוד קשה כדי שהצופה לא יצטרך להתאמץ כלל״. הם מספרים.

"הקהל שלנו הוא בין לאומי, הוא מדבר בשפות שונות ומגיע מתרבויות שונות, עם עולם רפרנסים מגוון. אנחנו צריכים ללהק את הבעת הפנים המדויקת ומחוות הגוף המדויקת, כדי שהמסר יעבור גם ללא מילים. לכן, יצרנו לנו שפה ויזואלית בין לאומית, החוצה תרבויות ומחסומים שפתיים. יש לנו אמנם איורים הכוללים מלל, אבל המילים הן לא המרכז, והן תמיד מחזקות את המסר שאותו ניתן להעביר גם ללא הטקסט, כדי להתגבר על מחסום השפה."

במקביל לעבודה האמנותית, נדרשת גם עשייה רבה מתחומי השיווק, יחסי הציבור, והקידום ברשתות החברתיות, מיומנויות שאותן רכשו תוך כדי תנועה, למרות הקשיים. "פשוט רצינו להצליח בתחום, לא יכלנו לאפשר לעצמנו להקשיב לאנשים שאמרו לנו שאת זה לא נצליח לעשות. זה לא היה שיקול מבחינתנו. מעולם לא התבססנו על קידום ממומן. אנחנו משקיעים את כל הזמן שלנו בליצור תוכן איכותי מספיק כדי שהקהל שלנו ייבנה בצורה אורגנית, וזה מוכיח את עצמו עד היום. יש לנו קהל מאוד נאמן שלא משנה מה אנחנו יוצרים, מה יש לנו להגיד, ואיזה פרויקטים חדשים אנחנו משיקים - הם תמיד שם!"

"עבור אנשים רבים, ציור הוא תחביב. אנשים שואלים אותי מה אני עושה, וכשאני משיב שאני מאייר, הם ממשיכים - 'כן, אבל במה אתה עוסק?', תחום האיור בישראל עדיין לא קיבל את ההכרה כמקצוע לגיטימי, מן השורה. בטח ובטח כשאתה בתחילת הדרך ועדיין שואל שאלות, יש אנשים שאומרים לך שלא תצליח. הרצון שלנו ללמוד איך לעשות את זה נבע בעיקר מאיתנו, פרצנו את תקרת הזכוכית באמצעות ניסוי וטעיה." אומר יהודה.

על הצלחה בחו"ל, גם בתקופת המלחמה

פריצת הדרך וההצלחה הגדולה בקרב קהל הגולשים הבין לאומי הם תוצאה של אסטרטגיית פעולה במסגרתה כיוונו, מתחילת הדרך, את מאמציהם לקהל גלובלי ורחב ככל הניתן. "לא כיוונו את התוכן לפלח אוכלוסייה מסוים, הרי זוגיות ומשפחה קיימים בחייהם של רוב האנשים בעולם. אחת המטרות שלנו הייתה להגיע לכל האנשים האלה," מתארת מאיה. "הצעד הראשון היה ליצור את התוכן באנגלית, מהשפות הפופולריות בעולם המערבי. בשלב השני, הבנתי שלכל אדם יש פלטפורמה אחת או שתיים לכל היותר שבה הוא נהנה לצרוך תוכן, אפליקציות כגון פייסבוק, אינסטגרם, טיקטוק, או יוטיוב. כיום יש לנו 19 עמודים שונים במגוון רשתות חברתיות, כדי להגדיל את החשיפה של התוכן שלנו ברשתות, וכך גם את האפשרות של גולשים להיחשף אלינו."

הרחבת המותג התבצעה גם במרחב האוף-ליין, כדי לפנות לקהלי יעד מבוגרים יותר, שאינם תמיד משתמשים ברשתות החברתיות. "בכנסים פגשנו אנשים בטווח הגיל הגבוה יותר, שהזדהו איתנו ואהבו את הקומיקס, אך לא צרכו תוכן ברשתות החברתיות. דרך נוספת להגיע לאנשים אלו הייתה ליצור טור בעיתון, כדי לפנות לאותו קהל היעד המבוגר יותר. עשינו 'שיעורי בית' וגילינו שיש לנו קהל עצום שצורך את התוכן שלנו באמצעות האוף-ליין, וכך, למשל, יצרנו קשר עם העיתון השוויצרי הפופולרי "20 Minuten", והיום אנחנו מופיעים בעיתון בשווייץ."

אופיו הבין לאומי של המותג שלהם הביא לכך שהקהל לא תמיד היה מודע להיותם ישראלים, דבר שהשתנה לאחר השבעה באוקטובר. מאז פרוץ המלחמה, איבדו מעל 600,000 עוקבים, והתמודדו עם קמפיינים להחרמתם ברשתות. "רק עכשיו העולם פתאום 'גילה' שאנחנו ישראלים ויהודים, שאוהבים את המדינה שלהם," הם אומרים. "אנחנו לא מתעכבים על הקריאות לחרם עלינו, אלא ממשיכים הלאה. יוצרים תמיד ייתקלו בתגובות שליליות, וזהו השילוב שבין אהבה לשנאה שיוצר חשיפה רחבה לקהל גדול."

"אנחנו לא מכירים אישית את אותם אנשים שמגיבים נגדנו באופן שלילי, ולא לוקחים את התגובות שלהם לליבנו, או נעלבים מהן. אנחנו אמנם מקבלים איומים על חיינו, אך ממשיכים לעשות את העבודה שלנו, כי אנחנו מסתכלים על הצד השני, שנהנה מן התוכן שהוא צורך."

הם מספרים כי כאשר הם מתמודדים עם גולשים שכותבים תגובות שנאה ארוכות וקשות במיוחד נגד ישראל, הם "מפתיעים" את אותם מגיבים ופונים אליהם בניסיון להפוך את השלילי לחיובי, ואף תוך שילוב הזדמנות להמשיך לקדם את המותג. "אנחנו עונים לא מתוך כעס, אלא מציינים שחשוב לנו שידעו שהדברים אינם כפי שהם מוצגים ברשתות החברתיות, והמציאות שונה לגמרי. לכל זה אנחנו גם מוסיפים קוד קופון לחנות שלנו, כך יצרנו ערך מוסף, וגרמנו לאותו אדם לחזור להיות מעריץ שלנו."

מהם הכלים החשובים ליוצרים בתחילת הדרך?

אחת השאלות הגדולות ששואלים עצמם אמנים מתחילים, בעת כניסתם לרשתות החברתיות, היא "איך לייצר קהל?". מניסיונם, מאיה ויהודה מתארים כי העיקר צריך להיות התמקדות בסיפור, ולא בחיפוש אחר אהבת הקהל או ברצון להתפרסם. "אנחנו לא עושים את מה שאנחנו עושים כדי שיאהבו אותנו, אלא כי אנחנו מספרים את הסיפור שלנו. לא צריך לנסות לספק את הקהל, כי ברגע שעושים זאת, עלולים להפוך ל - 'עבד' של הקהל. כשהסיפור מעניין, הקהל שמתעניין בסיפור יגיע ויצטרף."

"המטרה לא צריכה להיות שכולם ילכו אחרייך, אלא לעשות את מה שאתה עושה כי אתה אוהב את זה, וכי אתה רוצה להיות הכי טוב בתחום שלך." הם מדגישים. "יש הרבה אנשים שאומרים שהם רוצים להיכנס לרשתות החברתיות כדי להיות מפורסמים. המצליחנים הגדולים והמפורסמים בהיסטוריה הפכו לכאלה בזכות ההתמדה האובססיבית שלהם, וכתוצאה מהנחישות הרבה שלהם להצליח בתחומם, ולא בגלל רצון להתפרסם."

מאיה ויהודה מבקשים לנפץ אשליה נוספת, לפיה קל להרוויח מהרשתות החברתיות. "יש רשתות חברתיות מסוימות שהן מניבות, כמו יוטיוב שבה ניתן להרוויח לפי צפיות, או 'Patreon' המאפשרת תמיכה ביוצרים, אבל רוב הרשתות המוכרות והפופולריות ביותר, אינן מניבות כסף. לאינסטגרם וטיקטוק, לדוגמה, יש פיצ׳רים חדשים המאפשרים להניב רווח אבל לצערנו יש הגבלה למדינות אשר יכולות להנות מהמודלים האלו וישראל לא פתוחה אליהם. מספר גבוה של עוקבים או לייקים בפייסבוק או באינסטגרם לא יביא יותר הכנסות."

"לכן, חשוב לשנות את התפיסה לגבי הרשתות החברתיות. הרשת החברתית היא שלט חוצות עולמי, בחינם. הפוטנציאל שלה הוא היותה בין לאומית, אין בה הגבלה על כמות הצפיות. עכשיו, האחריות היא עלייך ליצור תוכן מספיק מיוחד ומעניין, כדי להביא מספיק קהל, ומשם מתחילה הדרך להרוויח."

הם מדגימים זאת בעשייה שלהם, שמתפרסת על פני מגוון מישורים ופלטפורמות: הם מנהלים חנות אונליין משגשגת, מקיימים הרצאות וסדנאות, ומתחזקים פרופילים במגוון רשתות חברתיות, וכמו כן, הם היוצרים של קורס אונליין רב מכר, המוציאים לאור של חמישה ספרים מצליחים, הפרזנטורים של קמפיין האנימציה ההיתולי של חברת הביטוח "הפניקס סמארט" אשר מבוסס על דמויותיהם מהקומיקס, והיוצרים של קולקציית NFT מצליחה. "יש יוצרים מתחילים שמתביישים שאולי הם 'מוכרים את עצמם', אז כן, אתה מוכר את עצמך, אתה רוצה להתפרנס מהיצירה שלך, ולכן כדאי שתכלול בפרופילים שלך ברשתות החברתיות לינק לחנות שלך, בלי בושה, וגם תדאג שהמוצר שאתה מוכר יהיה איכותי. זה עלייך, ולא על הרשת החברתית. אם יהיה מעניין ברשתות ובאתר שלך, יגיעו קונים, וכך תוכל להתפרנס."

בשורה התחתונה, כשהם נשאלים מה לדעתם העצה הטובה ביותר לאמנים מתחילים שרוצים לפרוץ ולהצליח, הם אומרים שחשוב לזכור שהצלחה היא תהליך שלוקח זמן, ומצריך גם הרבה נחישות והתמדה. "גם לנו לקח זמן עד שהבנו ממה אנחנו רוצים להתפרנס. הטיפ שלנו הוא לא להסתכל רחוק מדי. זה כאילו אתה רץ מרתון, ועוד לא התחלת, ואתה כבר מסתכל על הקילומטר ה - 42. אנשים עלולים להתייאש רק מהמחשבה על הדרך הארוכה שלפניהם. לכן, צריך ללכת צעד אחר צעד."

"אחרי סיום הלימודים, כדאי להתחיל מעבודה שתממן את המחייה. אם אתה צריך להיות שכיר, עשה זאת, ואחרי שעות העבודה תקדיש זמן למה שאתה באמת רוצה לעשות. לא לכולם יש את הפריווילגיה למצוא את עבודת החלומות כבר בתחילת הדרך, גם לנו לא הייתה. זה בסדר לעבוד קודם בעבודה שמקיימת אותך, ואז לחקור את עצמך, להבין את השאיפות שלך, ובעיקר לגרום לעצמך להיות הכי טוב שיש בתחום. ככל שתשתפר, תראה איך הקהל יגיע. אנשים נמשכים לאיכות. לקוחות אולי יגיעו כי שמעו עלייך מפה לאוזן, אבל יחזרו ויישארו בגלל האיכות, וזה כבר עלייך. אתה חייב להיות הכי טוב שיש, בכוחות עצמך."

הדרך לעשות זאת, לדבריהם, היא באמצעות למידה מתמדת, גם אחרי התואר. "גם אנחנו כל הזמן לומדים. אנחנו כל הזמן מתעדכנים מה עושים אמנים אחרים, וגם לומדים תחומים נוספים, שלא קשורים ישירות לאיור, כמו אנטומיה, קולנוע, או מוזיקה כדי להעשיר את עצמנו בדרך ליצירת האיור המושלם. כך אנחנו מצליחים ליצור תוכן באופן הטוב ביותר."

"הדבר החשוב ביותר הוא לא לוותר בקלות, גם אם לא מצליחים. גם אם אחרי שנה אין קהל, ועוד לא למדת איך למכור, אם אתה באמת אוהב את התחום, תמשיך להתמיד כי אתה אוהב אותו, ולא כי אתה רוצה להתפרנס ממנו. ברגע שתיצור כי אתה נהנה, ההצלחה כבר תגיע עם הזמן, כי אתה לא תוותר."