איך נראה יום של טראומטולוג? ד"ר דרור סופר חושף את מאחורי הקלעים של חדר הניתוח

עבור ד"ר דרור סופר, רופא טראומה, הצלת חיים היא חלק מהיום יום

כשמדברים עם ד"ר דרור סופר, כירורג ומנהל מערך הטראומה בבית החולים איכילוב, השיחה יכולה להיקטע בכל רגע, שכן בכל שניה יכול ד"ר סופר להיקרא לעוד מקרה טראומה ולהצלת חיי אדם – תרתי משמע.

המקרים המגיעים אל יחידת הטראומה הם מעצם טבעם מגוונים ובלתי צפויים. רופאי הטראומה מתמודדים עם כמה מהמקרים הקשים בבית החולים, החל מפצועי תאונות דרכים, דרך נפילות מגובה או דקירות ועד לנפגעי פיגועים. בכל המקרים האלה מדובר באנשים בסכנת חיים של ממש וכך ד"ר סופר ועמיתיו למקצוע יכולים למצוא את עצמם מוזנקים בכל שעה, גם באמצע הלילה.

אבל לו עצמו אין תלונות. הוא עושה את מה שהוא אוהב ותמיד רצה לעשות, לדבריו מאז שהוא זוכר את עצמו. "תמיד ידעתי שאני רוצה להיות רופא, תמיד רציתי שיהיה לי תיק שחור עם סטטוסקופ ובקבוקים בפנים," הוא מספר.

בפועל, את הסטטוסקופ והתיק הסטריאוטיפיים החליפו בסופו של דבר חלוק ומסכת חדר הניתוחים ולמעשה, כשמדברים עם ד"ר סופר מבינים שבתפקידו יש מעט מאוד דברים מן השגרה. "העבודה שלי מגוונת מאוד," הוא מתאר. "טראומות לא מגיעות לבית החולים כל הזמן. אני גם לא מטפל בטראומות קטנות אלא רק בטראומות מסכנות חיים. כאלה יש אולי פעם ביום ויש תקופות שבהן אין בכלל. יכול להיות למשל שבוע שעובר בלי טראומה בכלל."

גם המקרים שעמם הוא מתמודד על בסיס קבוע, שיכולים להיות קשים מאוד לאדם רגיל ולכלול פציעות חמורות ואף מוות, לא מרתיעים אותו יותר מדיי. "תמיד שואלים אותי כיצד אני מתמודד עם התכנים הקשים האלה, אבל זאת לא בעיה בשבילי. עבורי זאת עבודה." הוא מסביר.

 

"הייתי רעב וקפאתי מקור, אבל הייתי מאושר בפקולטה"

הדרך של ד"ר סופר להגשמת החלום לא הייתה בהכרח פשוטה. כנער העדיף לבלות את זמנו מחוץ לכתלי בית הספר בהפלגות בסירות בים, במה שהוא מכנה 'השכלה ים תיכונית'. כשניגש להתקבל ללימודי רפואה הבין שהציונים שלו לא גבוהים מספיק לקבלה לבתי הספר בארץ וכך החליט לנסוע ללימודים ברומניה. שם למד שלוש שנים בשפה הרומנית ובתנאים לא פשוטים בלשון המעטה, אך בהתלהבות וסיפוק גדולים.

"הגעתי לרומניה בזמנים הקשים שלה. הייתי רעב ללחם, קופא מקור. לא היה לי כסף, חייתי על תקציב של חמישים דולר לחודש. גרתי במעונות סטודנטים שלא היו בהם מים חמים או חימום בחורף והטמפרטורה צונחת אל מתחת לאפס. אבל הייתי מאושר. למדתי, היו לי חברים טובים ונהניתי מכל יום בפקולטה."

בתום שלוש שנות לימודי רפואה בחו"ל עבר בחינות ובשנה הרביעית חזר לארץ ועבר ללמוד באוניברסיטת תל-אביב, שם סיים את לימודיו. את ההתמחות השלים בתחום הכירורגיה הכללית בבית החולים איכילוב.

היה זה בלילה אחד בתחילת ההתמחות שנחשף לתחום שעתיד להפוך למוקד חייו המקצועיים - רפואת טראומה. "הגיעה לבית החולים צעירה במצב קשה, כולם התרוצצו סביבה ולא ידעו כל כך מה לעשות. כל אחד צעק משהו אחר. פתאום נכנס לחדר פרופסור יורם קלוגר, הוא היה הטראומטולוג הראשון שהכרתי ואחד הראשונים בארץ בתחום, היום הוא מנהל המערך לכירורגיה בבית החולים רמב"ם. הוא הגיע, זרק כמה פקודות ותוך חצי שעה מצאנו את עצמנו בחדר הניתוח. הצלנו אותה. אמרתי לעצמי שכזה אני רוצה להיות."

בהמשך נסע לארצות הברית והתמחה בטראומה במשך שנתיים. עם שובו לארץ בשנת 2004 החל לנהל את יחידת הטראומה של בית החולים איכילוב.

לדבריו, קיים היום מחסור ברופאי טראומה במערכת הבריאות בארץ. במרבית בתי החולים פועל רק טראומטולוג אחד ובבודדים מהם שניים או שלושה. "באיכילוב הכשרנו שלושה טראומטולוגים, זה יפה אבל אנחנו בהחלט זקוקים לעוד. הסיכוי שלך למות בתאונה או פציעה קשה הוא כפול כשאתה מטופל על ידי מי שהוא לא טראומטולוג." הוא מתאר ומציג נתון שרק מחדד את הצורך במומחים בתחום.

בחירת הדרך בעולם הרפואה, והתכונות שבונות רופאי טראומה טובים

למי שחולמים להיות רופאים כמוהו, יש מספר דברים שלדעתו חשוב לדעת לפני שניגשים ללימודים. "מי שרוצים ללמוד רפואה צריכים לדעת שמחכה להם דרך ארוכה מאוד, אבל גם מרתקת לדעתי. חשוב גם שידעו שהם צריכים נשימה ארוכה. אני חושב שזה המקצוע הכי יפה בעולם, ואני עדיין חושב כך אחרי כל השנים שלי במקצוע." הוא אומר.

הוא מציין גם כי היום ביתו ממשיכה בדרכו, ובימים אלה מתחילה את התמחותה ברפואת ילדים. "אמרתי לה שהיא יכולה לבחור בכל מקצוע שתרצה, ולשמחתי היא בחרה ברפואה."

לגבי התכונות שבונות רופאים טובים, ד"ר סופר מאמין שאין 'מתכון' יחיד להצלחה, וכי מכלול התכונות הזה תלוי בתחום ההתמחות שבו בוחרים מבין המגוון הגדול שקיים בעולם הרפואה. "יש אנשים שיגידו שיש סטריאוטיפים לעוסקים במקצועות הרפואה, יכול להיות שזה נכון, אבל אני לא חושב שיש בהכרח תכונות מסוימות שיהפכו אותך לרופא טוב."

לדבריו, את הכלים והתכונות האישיים החיוניים להצלחה רוכשים במהלך התנסות פעילה והכשרה בשטח, בבתי החולים. "במהלך ההכשרה של כל רופא הוא עובר במחלקות שונות ונתקל במגוון של דיסציפלינות, וכך אנשים יכולים לבחור את מה שמעניין אותם ומתאים להם ביותר. בכל תחום הרופאים הם קצת שונים."

"בתחום הטראומה, חשוב להיות מאוד בריא ובכושר. צריך להיות מישהו שלא מפחד לעבוד בתנאים של חוסר וודאות. צריך הרבה ביטחון וחשוב להיות מישהו שלא נבהל בקלות." הוא מוסיף.

 

גולשים שאהבו את זה קראו גם:

 

• מדוע יותר ויותר סטודנטים בוחרים ללמוד רפואה בחו"ל?
• הסטודנטים לרפואה שלא מחכים לסיום התואר כדי לחולל שינוי חברתי
• הכירו את הסטודנט שעשה פסיכומטרי 7 פעמים - והכל כדי להתקבל לרפואה
• איך מנהלים את מערך הסיעוד של בית חולים? אורנה צבי על תפקיד מנהלת הסיעוד

 

לא רק רופא: על מדף הספרים ומסך הטלוויזיה

אם כבר מדברים על תכונות ודימויים שאנחנו מכירים על רופאים, נראה שד"ר סופר רחוק מדמות הרופא שמוכר לנו מחיי היום יום, מבחינה מקצועית ואישית כאחד. כשהוא לא נמצא בבית החולים, הוא מטפח קשת רחבה במיוחד של תחומי עניין. הוא רוקד טנגו ארגנטינאי, רוכב על סוסים וגם האהבה הישנה לים ולהפלגה עדיין בוערת בו. כמו כן, פרסם עד היום שלושה ספרי שירה ושני רומנים. האחרון שבהם, "בשבוע הבא", יצא לאור בחודש אוגוסט האחרון.

איך מספיקים לשלב תחביבים רבים כל כך בשגרת המקצוע העמוסה של רופא? נראה שעבור ד"ר סופר, הכל תלוי בתכנון יעיל של הזמן ואפשר להתרשם שהוא מאמין גדול בניצול החיים במלואם. "יש אנשים שהולכים הבייתה בתום יום העבודה, יושבים מול הטלוויזיה ומחכים ליום שלמחרת. אצלי זה לא קורה." הוא מסביר.

פועלו של ד"ר סופר הגיע גם אל זירת התקשורת, כשתועד בסדרה וסרט דוקומנטריים. בשנת 2011 יצר הבמאי השוויצרי אלכסנדר גוצ'מן את הסרט הדוקומנטרי "מסביב לשעון". הסרט מלווה את ד"ר סופר בעבודתו כרופא טראומה ומתעד את המציאות במסדרונות בית החולים. ד"ר סופר מספר כי לאחר שבמאי הסרט ניגש אליו וביקש לתעד את עבודתו, המשיך ללוות אותו במשך שנתיים ולכד מגוון של רגעים עוצמתיים במהלך הקשר הצמוד שנוצר בין השניים.

הקשר של ד"ר סופר עם המדיה לא הסתכם בכך ובשנת 2016 לקח חלק בסדרת הטלוויזיה הדוקומנטרית "גיבורים", שתיעדה את עבודתם של אנשי כוחות הביטחון ומערכת הבריאות בדרכם להציל חיים. לצידו של ד"ר סופר ואביגיל שימונוב, האחות מתאמת הטראומה באיכילוב, הוצגו בסדרה גם מפקד צוות כיבוי ושוטרת ביחידת סיור.

"באותה תקופה הייתי נאיבי, חשבתי שאם הציבור יראה את הסדרה אז ייווצר הרבה עניין בתקשורת ואולי רפואת הטראומה תקבל את המקום שהיא צריכה לקבל. זה לא קרה, אבל אני לא מצטער." הוא אומר על הופעתו בסדרה ועל תקוותו לחשוף את הציבור לתחום עיסוקו, שלא בהכרח התממשה במלואה.

"אנשים יוצאים לרחובות בגלל קוטג' ולא דווקא בגלל רפואה," הוא מסביר בצער. "הסיבה לכך די פשוטה, את הקוטג' פוגשים כל יום ואת הטראומה אולי פעם בחיים ואולי אף פעם לא."

במציאות המורכבת שבה נמצאת מערכת הבריאות הישראלית, נראה שד"ר סופר מעדיף להשאיר את העניינים הללו למקבלי ההחלטות. הוא מצדו בוחר להתמקד בעניינים הרי גורל אחרים במחלקה בבית החולים ולהמשיך לבצע את עבודתו על הצד הטוב ביותר, בדרך להציל את המטופל הבא.