לשנות את העולם, כבר בזמן התואר: סטודנטים לרפואה יזמו קורס לשינוי חברתי

הסטודנטים לרפואה שלא מחכים לסיום התואר כדי להשפיע

"כסטודנטים לרפואה יש לנו המון כוח לשנות, ויש לנו הזדמנות לעשות את זה עכשיו, תוך כדי הלימודים"

השבוע יתחילו כעשרים סטודנטים לרפואה באוניברסיטת תל-אביב ללמוד בקורס מיוחד במסגרת פרויקט "לשנות עולם". בקורס הבחירה הסטודנטים בשנה א' ילמדו על קהילות שונות בארץ כמו פליטים ופגועי נפש וכיצד הם יכולים לשנות ולסייע להן. מה שמיוחד בתכנית הוא העובדה שיזמה אותה קבוצה של סטודנטים לרפואה ממש כמוהם, שהחליטו שהם רוצים לעשות משהו קצת מעבר ללמידה בכיתה.

הרעיון החל להירקם אצל שני סטודנטים לרפואה, מיכאל מיכלין וחן רביב, בזמן שהיו בשנה השלישית. "חן עובד בבית החולים תל השומר. דרך העבודה שם הכיר את פרופסור רות מרגלית, היא חזרה אחרי 15 שנים בנברסקה שבארצות הברית, שם היא הקימה וניהלה אקדמיה לסטודנטים, בה בונים פרויקטים חברתיים מבוססי קהילה וגם מיישמים אותם בשטח. החלטנו לפתח מיזם דומה בארץ והתחלנו לחקור את השטח." מתאר מיכאל.

כסטודנטים לרפואה, שכידוע מתמודדים עם מערכת עמוסה ותובענית מאוד, הם אומרים שתמיד בער בהם הרצון להתנדב ולהשתתף בעשייה חברתית, אבל אילוצי הזמן והכסף הקשו עליהם לממש את הרצון הזה. "עבדנו בשלוש עבודות שונות במקביל ללימודים בשנים הראשונות. אחד הדברים שהבנו זה שאפשר להגיד שאנשים צריכים להתנדב, אבל כשגרים בתל אביב ורק לקנות מלפפונים עולה עשרה שקלים, מבינים גם שהזמן יקר ואנשים צריכים לכלכל את עצמם." אומר חן.

הם שמו לב שגם אצל סטודנטים רבים אחרים לרפואה קיים הרצון לעשייה חברתית וכך החליטו שבפרויקט שלהם הם ינסו לעזור לחבריהם לספסל הלימודים. "אנחנו רוצים לתת מלגות לסטודנטים שלנו, כדי שבמקום לעבוד שבמלצרות הם יוכלו לעסוק בעשייה חברתית." מציין חן.

"אנשים מגיעים לתואר עם המון יכולות וסיפורי חיים מטורפים, במיוחד סטודנטים לרפואה. ברגע שהם נכנסים ללימודים האקדמיה אומרת להם, שכחו מכל מה שאתם יודעים עד עכשיו, אתם סטודנטים ואתם צריכים לשנן. בתכנית רצינו לתת להם את המעטפת המושלמת כדי שיוכלו לפתח את הראש וגם ליצור משהו, דרך התשוקה שכל אחד מביא איתו והידיעה שיש להם משמעות. אז אפשר לחולל שינוי ולעשות טוב. לכן קראנו לפרויקט 'לשנות עולם', לעשות שינוי בעולם של בנאדם אחד, בין אם הוא משתתף בתכנית או נהנה מהשירותים שלה."

האוניברסיטה התלהבה מהרעיון והחליטה להתגייס אליו ולעזור בהקמתו. "הדיקאן שלנו, פרופסור גרוסמן, בא והציע לעזור לנו לבצע את הפרויקט, וגם לתת על הקורס נקודות זכות." הם מציינים. הצוות קרא לסטודנטים להצטרף למיזם ופתח במיונים. ההיענות לא איחרה לבוא ועשרות סטודנטים הגיעו ורצו להצטרף. מתוכם לומדים היום בקורס, שמוצע כקורס בחירה, כ - 28 סטודנטים בשנה א' ללימודי רפואה ולימודי רפואת שיניים. פרופסור מרגלית מרכזת את הקורס ואחראית על תכני הלימוד, מיכאל וחן משמשים עוזרי הוראה.

"האקדמיה צריכה לצאת ממגדל השן ולהשפיע על הקהילות שקרובות אליה"

חברי הפרויקט מדגישים שאחד התחומים שהכי חשובים להם הוא הפן המעשי, כלומר העשייה בשטח. "אנחנו אומרים שהגיע הזמן שהאוניברסיטה תצא ממגדל השן שלה. היא צריכה לצאת מהחומות שלה ולהשפיע על הקהילות שקרובות אליה."

כדי לעשות זאת, הם מתמקדים במספר תחומים, בהם פליטים, חינוך מיני, רפואת הנפש ובריאות הפה. דרך שיתופי פעולה עם ארגונים חברתיים שונים, הסטודנטים יוכלו להכיר את הקהילות ואת הצרכים שלהן מקרוב. "הארגונים האלה מכירים הכי טוב את השטח, את האנשים. אנחנו לא חושבים שאנחנו ממציאים את הגלגל, אנחנו באים עזור ולתמוך ולתת עוד כוח אדם וידע."

כחלק מההכנות להקמת המיזם, יצאה הקבוצה לסיורים בקהילות השונות. חן מתאר ביקור שערכו בבייביסטרים (כינוי לגני ילדים לפליטים שממוקמים בדרום העיר). "כל אחד כזה הוא דירה של שני חדרים עם שישים ילדים. האור בעיניים שלהם כבוי, הם לא רואים אור שמש, אין אוויר. אני זוכר שיצאנו מהמפגש הזה וכולנו היינו פשוט חייבים לדבר על מה שראינו שם. הדברים האלה הם כל כך קרובים, כמה קילומטרים מהבית שלנו. הם נמצאים שם. זה היה משגע."

בסביבה הזו ובסביבות נוספות אמורים הסטודנטים שהצטרפו לפרויקט לפעול ולעזור. "אנחנו נעבוד למשל עם צעירים פגועי נפש. בשכונה שאנחנו פועלים בה עם חיסיון רפואי יש המון סטיגמות. תושבים מתייחסים למקום הזה כבית רפאים. אנחנו רוצים להצמיח מתוך הצעירים האלה מנהיגים, שיכולים לבוא ולספר בעצמם את הסיפור שלהם, לומר 'תראו, אני בנאדם כמוכם'."

אחד המאפיינים המרכזיים של הקורס הוא העובדה שהסטודנטים והמדריכים עדיין לא יודעים מראש מה יהיו הפרויקטים בשטח, אלא יגיעו לרעיונות אחרי דיונים כיתתיים ועבודה משותפת. "הסטודנטים יחקרו את הקהילות וככה יפתחו מחשבה ביקורתית ויחליטו מה הם רוצים לעשות," מסביר מיכאל. "סטודנטים שמתנדבים זה דבר מבורך, אבל בדרך כלל הם ממלאים תפקיד מסוים ששלחו אותם לבצע מטעם עמותות, ולא יוזמים משהו בעצמם. זה היופי בפרויקט שלנו, הוא יוצר את עצמו. אנחנו רוצים לראות את הסטודנטים עוברים שינוי אמיתי."

"אנחנו לא באים בתור הסטודנטים שיודעים הכל, שמציעים פתרונות גדולים ואז הולכים," מוסיף חן לדבריו. "אנחנו עם הקהילה, שותפים לכל דבר ועניין. הם יקבעו מה יהיה ממש כמונו הסטודנטים." דרך הגישה הזו, הם שואפים לעודד גם שיתופי פעולה בין המקצועות באקדמיה. "אנחנו רוצים ליצור שולחן עגול שבו סטודנט לחינוך, להנדסה, למשפטים, לעבודה סוציאלית ולרפואה יביאו כל אחד את הכלים שלו ויוכלו לעבוד בתור צוות הוליסטי כדי לטפל ולתת מענה לאדם. לא מדובר רק בטיפול במחלה אלא במצב הסוציאלי של החולה ובנגישות שלו למרפאות."

גולשים שאהבו את זה קראו גם:

• תנועת הסטודנטים ישראל 2050: מפסיקים עם הציניות ומתחילים לעשות
• סטודנטים לרפואה השתתפו במרוץ כדי להציל את חייה של ילדה בת ארבע
• סטודנט לרפואה פתח במיזם שבא לשבור את שוק קורסי ההכנה לפסיכומטרי
• זיו שילון וחבריו הסטודנטים יזמו תכנית שעוזרת לפצועי צה"ל להתחיל ללמוד
• סטודנטים יוזמים למען הקהילה: אילו פרויקטים צומחים בקמפוסים ברחבי הארץ?

"הזדמנות לקחת חלק במשהו גדול"

בתחילת הדרך, לפני שהפעילו את הקורס עצמו, ניגשו לסטודנטים בשנים א' וב', נכנסו לשיעורים והציעו להם להצטרף אליהם. "הצגנו להם את הפרויקט. אמרנו שאנחנו לא מבטיחים כלום, אין נקודות זכות או מלגה, אבל שיש להם הזדמנות לקחת חלק במשהו גדול." לאתגר הזה נענו שמונה סטודנטים, שהיום משמשים כרכזים של התכנית. בראש צוות הרכזים עומד אופיר פרוינד, סטודנט לרפואה בשנה החמישית, שהיה הראשון שהצטרף אל רותי, חן ומיכאל ביצירה של התכנית.

 
בין שמונת הסטודנטים הראשונים להצטרף נמנית גם לי טננבאום, שמתחילה את השנה השלישית ללימודים. כמי שלקחה בעבר חלק בעשייה חברתית, כמו למשל עשייה חברתית בוועד למלחמה באיידס, הרגישה שהיא רוצה להצטרף למיזם, גם אם לא 'תקבל' משהו בתמורה.

"הצטרפתי בשנה ב', מהר מאוד הבנתי שהלימודים לא מספיקים לי. זה מאוד מעניין אותי, אני מאוד רוצה להיות רופאה ומאוד שמחה שאני במסלול הזה, אבל הרגשתי שחסר לי משהו עם יותר משמעות. הרגשתי שיש לנו המון כוח בתור סטודנטים לרפואה, כחבר'ה שבאו כי הם רוצים לעסוק במקצוע משמעותי ושזאת הזדמנות לעשות את זה עכשיו, תוך כדי הלימודים." היא מתארת.

בשבועות האחרונים ערכו מיונים כדי לבחור את הסטודנטים שילמדו בקורס מבין העשרות שביקשו להצטרף. "היה מאוד קשה לערוך את המיון," אומרת לי. "אין קו מסוים שמאפיין את הסטודנטים. מגיעים חבר'ה משנה א' שעדיין לחוצים מאוד ואין להם מושג, אני עצמי הייתי במקום שלהם ממש לא מזמן. אלה אנשים שאכפת להם ורוצים לעשות שינוי, וגם כאלה שטובים מאוד בעבודת צוות. אין טייפקאסט מסוים כי בסופו של דבר הם קבוצה."

עכשיו הרכזים והסטודנטים החדשים מתחילים את הסמסטר הראשון יחד ומתכננים את התהליך שיעזרו לחולל. בדרך הם גם צריכים להפעיל את כישורי היזמות שלהם, למשל לצורך מציאת מימון לעשייה שלהם. בינתיים, הם שואפים שהפרויקט ימשיך לגדול ולהתרחב. "אנחנו מקווים מאוד שהפרויקט ימשיך לרוץ, כדי שבסופו של דבר נגרום לאנשים בקהילה לשמוח כל כך על הפרויקט הזה, שהם יפתחו אותו הלאה והוא ימשיך לפעול בעצמו." מסכמת לי.