התערבות בית המשפט בתנאי קבלה ללימודים

לא התקבלתם? - האם בית דין יכול לעזור?

אחת מן הזכויות הבסיסיות של האזרח במדינה היא הזכות לחינוך. מכוח זכות זו, מחויבת המדינה לדאוג לכך שלכל ילד וילדה, נער ונערה, תימצא מסגרת בית ספרית, שבאמצעותה ירכשו ידע בסיסי במקצועות ליבה, כאנגלית, הבעה, ומתמטיקה. זו הסיבה שהקבלה לבתי הספר הממשלתיים אינה מצריכה תהליך הכולל בחינות כניסה וראיונות אישיים. מצד שני, במקרים שבהם מעוניינים ללמוד במוסד ממשלתי, אין לאזרח מידה רבה של בחירה באשר למקום בו ילמד. בדרך כלל, האזרחים לומדים בבתי הספר הקרובים למקום מגוריהם.

הזכות להשכלה גבוהה

האם זכות החינוך כוללת גם זכות להשתלב במסלול לימודים מסובסד להשכלה גבוהה? התשובה חיובית באופן חלקי. מסגרת החוק קושרת את הזכות לחינוך עם ערכי הדמוקרטיה והמימוש העצמי, ומופיעה בה גם במרומז הזכות לחיים בכבוד, שכן באמצעות רכישת ידע והכשרה מסוגל האדם לשפר את תנאי חייו. כנראה מסיבה זו, בשנת 1997 מצא בית המשפט העליון לנכון לנהל דיון בעניינו של מועמד ללימודי רפואת שיניים באוניברסיטה גדולה בישראל. יחד עם זאת, שילב בהחלטתו את הקביעה כי יש להתחשב בחופש האקדמי של מוסדות ההשכלה הגבוהה להציב רף כניסה מסוים ללימודים.

האוניברסיטאות כגופים ציבוריים 

התקדים שיצר בית המשפט העליון בשנת 1997 פתח דלת בפני שופטים הרואים בקבלה ללימודים אקדמיים עניין של משפט ציבורי. השופט רשאי לבחון קריטריונים המוצבים באוניברסיטאות בראי סוגיות כגון: אפליה וגזענות, שיקולים זרים, שרירותיות, וכדומה, ולהפעיל את כלי מבחן המידתיות והסבירות בעניינם של מועמדים שונים. אלה המצדדים בהחלת המשפט הציבורי על אוניברסיטאות ממשלתיות טוענים, כי המונופול הניתן להן להעניק תארים במקצועות הדורשים רישיון ממשלתי, כגון רפואה, הוא ההופך אותן לגופים ציבוריים, עליהם חלים חלק מכללי המשפט המינהלי.

לא ניתן לדמיין מדינה דמוקרטית החוסמת אזרח מלממש את שאיפתו להכשיר עצמו כרופא. מנגד, כדי להבטיח את טיב השירותים הניתנים לאזרח במדינת הרווחה, אין ברירה אלא להתחשב בהתרשמות מקצועית של אנשים בקיאים בתחום בנוגע למועמדים לשמש כמשרתי הציבור. עם זאת, האם אין זה מוקדם מדי לקבוע דעה על אדם עוד בטרם החל את לימודיו במקצוע? זוהי שאלה הנותרת באויר נכון לעתה.

בבואנו להשיב על שאלה זו, ייתכן כי מוטב להביא בחשבון את תקציבי ההשכלה הגבוהה הממשלתיים. יש להניח כי המדינה תעדיף לתת סיוע למועמדים שלהם סיכוי רב יותר להצליח בלימודים ולעמוד במבחני הרישוי הממשלתיים. מנגד, הצלחה בלימודים אינה מבטיחה הישארות בארץ של הבוגרים, כך שההשקעת המדינה אינה תמיד חוזרת אליה. לכן, האם ייתכן כי על השיקול לכלול גם נתונים אחרים, כגון מעמד סוציואקונומי, מגדר, ומגזר, בבחינת העדפה מתקנת לאזרחים המשתייכים לאוכלוסיות מוחלשות ומודרות?

מתי לא יעזור בית דין?

בית דין אינו יכול לעזור לעותרים המבקשים ללמוד במסלול מסוים באוניברסיטה, ואין להם נתוני המינימום הבסיסיים הנדרשים מכל המועמדים. אם בית המשפט יכול היה לכפות על מוסד אקדמי ממשלתי לקבל לפנים משורת הדין מועמדים אשר אינם ממלאים אחר דרישות הקבלה, לדבר לא היה סוף. הגישה הכללית הינה, כי אם המוסד האקדמי מפרסם מדיה שנה את אמות המידה ואבני הבוחן לפיהם הוא מקבל אינדיקציה לגבי טיב המועמדים, ומתוך השוואה תחרותית ביניהם, בית הדין לא יסייע למועמד.

הנתונים המוגדרים על ידי האוניברסיטאות מהווים בסיס ליחס שוויוני כלפי כל המועמדים, ומבטיחים כי לא יהיה יחס של איפה ואיפה. מחיר ההפסד בתביעת אוניברסיטה בעניין קבלת מועמד/ת עלול להגיע לסכום שווה ערך לשכר לימוד של שנה מלאה. האלטרנטיבה הטובה יותר, אם כן, הינה לגשת למכינות קדם אקדמיות או לשפר ציונים במבחנים הנדרשים כדי להגיע לסף הקבלה.

יש לציין, כי מומלץ לאוניברסיטאות שתעמדנה לטובת המתעניינים כתובת מקצועית לקבלת מענה מוסמך באשר לנתוני הקבלה האקטואליים, וכי תמיד יופנו המועמדים לכתובת זו, ליתר ביטחון. נוסף על כך, על האוניברסיטאות לפרסם את שיטות ההמרה הנהוגות בהן בנוגע לציונים המתקבלים במוסדות לימודים בחו"ל, ואת שיטות חישוב הממוצעים וציוני סכם משוקללים. מוסדות להשכלה גבוהה יכולים לפרסם תנאים משוערים, המאפשרים מרחב תמרון למועמדים, אך במקרה של תנאי בל יעבור, כדאי שיציינו את הדרישה כחובה הכרחית.