סטודנטים למען ניצולי שואה - תא אלפ"ה בבן גוריון

שואה וגבורה: תא אלפ"ה באוניברסיטת בן גוריון למען הקשישים שורדי השואה

היום, 16/04 חל יום הזיכרון לשואה ולגבורה. השנה אנו מציינים יום זה בסימן 70 שנה לסיום מלחמת העולם השנייה ולשחרור המחנות. כיום, כ - 180 אלף ניצולי שואה חיים בינינו, כל אחד ואחת מהם חווה את השואה בצורה שונה, ולכולם הסיפור שלהם. עשורים רבים חלפו מאז הזוועות ההן, ואלו שעברו אותן ובעיקר התגברו עליהן באומץ רב, הם העדות שלנו על שהתרחש.

למרות ואולי דווקא בגלל פער הדורות, ניתן לראות כיצד סטודנטים רבים תורמים מעצמם ופועלים כדי לקדם את הנושא החשוב של זכויות ורווחת ניצולי השואה בישראל. אחת הקבוצות שעושה זאת היא תא הסטודנטים אלפ"ה, שפועל זה מספר שנים באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע. שוחחנו עם הדס חן, מרכזות התא וסטודנטית לתואר שני בהיסטוריה של עם ישראל, על מצבם של שורדי השואה כיום, על יכולתם של סטודנטים לעזור, ובעיקר על האומץ והחוזק של אוכלוסייה זו בארץ.

סטודנטים קמים ועושים מעשה

אלפ"ה הוקמה לפני כ - 7 שנים, ב - 2007, על ידי מספר סטודנטים בבן גוריון כתא וולנטרי לחלוטין. אותה תקופה התאפיינה בהד תקשורתי חזק בנושא השואה, אחרי פרשת "מוסר השילומים" שהוצגה בטלוויזיה, שחשפה את מצבם העגום של הקשישים שעברו את השואה, מה שלווה גם שהפגנות רבות. קבוצת הסטודנטים קמה והחליטה לא רק ליצור הדים, אלא לעשות מעשה. כך בעצם הוקמה אלפ"ה, שהחלה את דרכה בכמה פרויקטים וכיום צברה תאוצה ופועלים במסגרתה כמה מאות סטודנטים.

ספרי לי קצת על התא שלכם ועל הפעילות שלכם לאורך השנים. איך התחלתם את הדרך?

"בתחילת הדרך, אנחנו הפעילים למדנו בעצמנו כיצד עובדת הבירוקרטיה שנוגעת לשורדי השואה בישראל, בדרך להעלאת הרנטה (קצבה) שהם זכאים לה. זה היה הפרויקט הראשון, ואחריו החלו הפעילים להגיע גם לבתיהם של הקשישים. הגענו לבתים, ונחשפנו למצב של בדידות מאוד גדולה. מכאן התחלנו את פרויקט 'ליווי חברתי', שמטרתו להפיג את הבדידות ולתת אוזן קשבת לאותם קשישים. הם נמצאים מן הסתם רוב הזמן לבדם, במקרה הטוב מגיעים פעם בשבוע קרובים ונכדים לבקר. הפעילות הזו תפסה תאוצה ויצרה מצב שעכשיו משתתפים בו עשרות מתנדבים."

חוץ מפעילות זו, הדס מתארת מגוון פרויקטים שיזמו באלפ"ה. בין היתר, החלו לקיים ביקורים של קשישים בבתי חולים, מתוך הבנה שקיימים שורדי שואה אשר מאושפזים במצב שבועי או קבוע ואין מי שיסייע להם. כך, הקימו הסטודנטים ספרייה במחלקה הגריאטרית, וכן הם מקיימים במהלך החגים פעילויות עם הקשישים במחלקה. "בשנה שעברה," מספרת הדס, "ערכנו פסטיבל לפורים, הגיעו אליו יותר מ - 90 סטודנטים כדי לשמח את הקשישים. שמחנו מאוד לראות איך הם נרתמו, התחפשו ונתנו מכל הלב." בנוסף, מקיימים מספר סטודנטים בתא גבייה של עדויות, בשיתוף פעולה בין התא לבין "יד ושם", וכך מתעדים את קורות חייהם של הקשישים ואת הרקע לפני המלחמה ובמהלכה.

מה ההרצאות והמפגשים שאתם מתכננים השנה לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה?

"בשיתוף עם אגודת הסטודנטים, בבן גוריון, אנחנו מקיימים טקס בקמפוס. פעילות מרתקת שהייתה בשלישי (14/04), הייתה עדות של שורד השואה יהודה מימון מרמת גן, שהתקיימה באוניברסיטה והגיעו אליה יותר מ - 80 סטודנטים. מימון, שהיה לוחם מחתרת בגטו קראקוב, היה באושוויץ ובצעדות המוות, ופעל בגבורה נגד הגרמנים."

הדס מצביעה על אמירה חשובה שביקש מימון להפיץ בעדותו, גישה שגם התא עצמו דוגל בה: "היה ליהודה חשוב מאוד להפיץ את בשורת השיח. רק אם אנחנו נדבר על הדברים ונשתף פעולה בינינו לבין עצמנו, נוכל להתגבר על הקשיים והמחלוקות".

פרויקט מסקרן נוסף שנערך בשיתוף התא ואגודת הסטודנטים, הוא תערוכה שמוצגת בימים אלה בקמפוס, שנקראת "סטודנטים מספרים". הדס: "עד עכשיו, היינו עורכים בכל שנה אירועים שהיו מבוססים על מעיין 'ספרי הגיגים' שסטודנטים יכלו להגיע ולכתוב בהם. השנה, החלטנו על תערוכה עם אופי שונה, שכולל פנייה ישירה ונופך אישי משמעותי. סטודנטים דור שלישי לשורדי שואה הצטלמו עם סבא או סבתא, וחלקו את הסיפור שלהם ואת מה שיש להם לומר."

גולשים שקראו את זה אהבו גם:

• עוס"ים שינוי - סטודנטים לעבודה סוציאלית נלחמים על עתיד המדינה
• תכנית "כאן גרים" - סטודנטים מתגוררים עם קשישים לקבלת מלגה
• יזמות חברתית - פרויקטים חברתיים חשובים שצומחים בקמפוס
• פריחתן של קהילות הסטודנטים - גרים בכפר ומקבלים מלגה

מפיצים את הבשורה

בינתיים אתם פועלים בעיקר בבן גוריון. עם זאת, ראינו לאחרונה שיתופי פעולה מעניינים שלכם, כמו למשל עם פרויקט "אמץ סבא", שנחשף לאחרונה גם בתקשורת. אתם מתכננים להרחיב את הפעילות הזאת?

"כמובן, אנחנו מעוניינים מאוד להפיץ את הבשורה ולהרחיב את הפעילות שלנו. כרגע, אנחנו משוועים לעוד סטודנטים שיגיעו ליטול חלק, יש לנו הרבה פרויקטים, ואנחנו לא עוצרים כאן. השאיפה היא תמיד להגדיל את נפח הפעילות כדי להגיע לכמה שיותר קשישים. מי מהסטודנטים שקורא את הכתבה, ורוצה להתאגד יחד במכללה או באוניברסיטה שלו, ולהרחיב את אלפ"ה גם אליהם, אנחנו נשמח מאוד לשיתוף הפעולה. אולי אפילו נגיע לאיגוד ארצי."

"מה שמעניין באלפ"ה הוא האופי הוולנטרי שלו. הסטודנטים מגיעים ופועלים ללא כל גמול כלכלי, מיוזמתם האישית ובזמנם שלהם. כמובן, אנחנו מקבלים מלגות מפעם לפעם, אבל עיקר הפעילות המשמעותית באמת קורית על סמך רצונם של הסטודנטים. בשנה שעברה ערכנו מסיבת התרמה גדולה, וכך גייסנו יותר מ - 10,000 שקלים, עליהם אנחנו מתקיימים עד היום. אלפ"ה הוא באמת תא של סטודנטים במלוא מובן המילה, ומה שהסטודנטים יעשו הוא מה שיהיה. אנחנו אלה שקובעים ואין מישהו מעלינו. הסטודנטים הם המראה של אלפ"ה, וזה הייחוד שלנו לדעתי."

החזון של אלפ"ה ופעילותה המתגברת מתקשרים לאחת הפעילויות הנוכחיות, שלדברי הדס נתלות עליו תקוות גדולות. דרך שיתוף הפעולה עם קבוצת "אמץ סבא" הירושלמית, שואפים באלפ"ה להשפיע על התודעה שלנו כחברה. "המטרה היא להגיע לא רק לשורדי השואה, אלא לכלל האוכלוסייה הקשישה בישראל," אומרת הדס. "זאת אוכלוסייה שרבים רואים בה 'לא אטרקטיבית' אז מפנים ממנה מבט. האמת היא שציבור הקשישים הוא ציבור חלש בישראל, ואנחנו פועלים כדי לשנות את המצב הזה."

לא ניצולים, אלא שורדים

הדס מבקשת להקדיש רגע לטרמינולוגיה המיוחדת בה משתמשים בתא. "חשוב לנו מאוד לציין את העובדה שלא מדובר בניצולים, כמו שרבים בארץ מתייחסים לקשישים הללו, אלא בשורדים, וזהו הכינוי שאנחנו באלפ"ה מקפידים להשתמש בו. אנחנו שישה רכזים בתא, והגענו יחד להבנה שלא מדובר בניצולים, איש לא 'הציל' אותם, אלא הם שרדו את השואה והמאורעות במהלכה. האופן בו הם מספרים את הסיפור שלהם מבליט את התפיסה הזו. דרך הטרמינולוגיה של 'שורדים' ולא 'ניצולים' אנחנו מבקשים לענות על הרצון שלהם."

את חושבת שנעשה היום מספיק במדינה למען שורדי השואה? יש מודעות בחברה למצב שלהם בפועל?

"יש היום בארץ הרבה מודעות, ורבים מנסים לתרום. כל שנה מגדילים את הקצבה שמיועדת לשורדי השואה, והממשלה משקיעה מאמצים גדולים מאוד בעניין. עם זאת, בירוקרטיה מקשה מאוד על התהליך, והיא זו שמונעת, בסופו של דבר, את הגעת התקציבים הללו לקשישים. כחלק מהפעילות שלנו, אנחנו פועלים להתגבר על הבירוקרטיה וליצור נגישות גדולה יותר."

"אוכלוסיית הקשישים הכללית, לעומת זאת, לא זוכה למספיק מענה. חשוב מאוד שאנחנו כחברה נדחף לקראת זה, כדי שידאגו להם. החברה צריכה לדאוג לחלשים שבה. אנחנו באלפ"ה פועלים להכליל את השורדים והקשישים באופן כללי יחד כיחידה אחת. לא רק כי הדור הזה גווע, אלא בגלל החשיבות האידיאולוגית של העניין. התפקיד שלנו הוא לדאוג לאוכלוסייה שלא יכולה לדאוג לעצמה."

ומה עם השורדים עצמם? יש להם מספיק מודעות לזכויות שלהם?

"אין מספיק מודעות בקרב השורדים לעניין הזכויות. המדינה חייבת להנגיש את הזכויות שלהם מעבר למה שמתקיים היום, בעיקר דרך פניות רשמיות ומכתבים. חייבים להגיע ממש לבתי הקשישים ולהראות להם סיוע פנים אל פנים. זאת לא חוכמה להקצות תקציבים, השורדים צריכים עזרה אמיתית, על מנת שיקבלו את מה שזכותם לקבל."

איך לדעתך ציבור הסטודנטים, שהם חלקם דור שלישי וחלקם לא, יכולים להמשיך להעביר הלאה את זיכרון השואה? מה הם יכולים לעשות כדי לעזור?

"יש היום הרבה מסגרות התנדבות שפועלות למען שורדי השואה. אני בטוחה שבכל אוניברסיטה ומכללה יש תא או קבוצה שפועלים לעזור בנושא. מעבר להצטרפות ממש לפעילות, הסטודנטים יכולים גם לעזור דרך תרומות. סיוע כלכלי יכול לעשות הבדל משמעותי, וכל תרומה עוזרת, בעיקר כי חלק מהשורדים נזקקים. באופן כללי, כל פעולה קטנה יכולה לעזור, אפילו התעניינות דרך האינטרנט או 'לייק' לקבוצות פייסבוק, גם אלו דרכים שתורמות להגדלת המודעות. עזרה יכולה להתבצע גם מרחוק."

"מקרר ריק ושיניים תותבות זה לא הכל"

הדס ממשיכה ומדגישה היבט חשוב, שנוגע ליחס הכללי בחברה כלפי שורדי השואה, ומבקשת לנפץ 'מיתוס' שגור כלפיהם. "יש חשיבה שלנו כחברה ששורדים הם רק מסכנים שפותחים את המקרר ורואים שאין מה לאכול. חשוב לנו מאוד לתקן את החשיבה הזאת. השורדים הם אוכלוסייה פייטרית, שהגיעה לארץ ונקלטה בכוחות עצמה. רובם מתחזקים היום את בתיהם לבד, מבחינה פיזית וכלכלית. הבעיה העיקרית שלהם היא לא העוני אלא הבדידות. הפרסומים שמציגים את ניצולי השואה כנזקקים כלכלית, קשורה לדעתי לנזקקות של כל ציבור הקשישים בארץ, לא רק השורדים. הם אוכלוסייה חזקה מאוד, ולא מסכנים. אנחנו מדגישים את זה בהכשרה שלנו של מתנדבים בתא. כשמסתכלים על ההיסטוריה, רואים את הפריצה של השורדים בכל תחום אפשרי. מקרר ריק ושיניים תותבות זה לא הכל."

היא מבקשת לסיים את השיחה ולהדגיש את רוח השורדים: "המסר של השורדים הוא מאוד הומני ומוסרי. זהו הלקח שהם למדו, שסיוע אחד לשני ועזרה הדדית, גם בדברים הקטנים, יכולה לעשות שינוי גדול. זו התפיסה שהשורדים מעבירים הלאה אלינו."