מנהלת מכון הפיזיותרפיה בבילינסון מספרת על מגוון האפשרויות להשתלב בתחום

נירה כהן צוברי, מנהלת מכון הפיזיותרפיה בביה"ח בילינסון, חושפת את מגוון האפשרויות במקצוע ואת התכונות שחשובות למי שרוצים להצליח בו

מה משותף להתפתחות הילד, פציעות ספורט, שיקום חולים אונקולוגיים וארגונומיה במקום העבודה? לכאורה אין לתחומים הללו הרבה מן המשותף, אך למעשה כל אלה הם חלק קטן בלבד מטווח העיסוקים הרחב של פיזיותרפיסטים.

"אני חושבת שפיזיותרפיה הוא אחד המקצועות המגוונים ביותר שיש," אומרת נירה כהן צוברי, מנהלת המכון לפיזיותרפיה בבית החולים בילינסון בפתח תקווה. "לפיזיותרפיסטים יש אפשרות לגוון את העבודה והם יכולים לעשות כל מה שהם חולמים. הם נותנים מענה לאוכלוסיות שונות כגון ילדים, נשים בכל מעגל החיים, ועד לגיל השלישי. זה גם מקצוע שעובד בהמון שיתופי פעולה. אנשי המקצוע עובדים יחד עם מרפאים בעיסוק, דיאטנים, עובדים סוציאליים, רופאים וצוותי סיעוד."

היא מתארת כי בבית החולים, פיזיותרפיסטים משתלבים באפיקים רבים כגון במחלקות אשפוז, בקבוצות לשיקום לב וריאה, במחלקה הגריאטרית שם הם עובדים עם בני הגיל השלישי, במחלקה האונקולוגית במסגרת פעילות גופנית ייעודית לחולים במחלת הסרטן, ואף משתלבים במדריכי כושר גופני בחדר הכושר לעובדים של בית החולים. ענפים נוספים שבהם אנשי המקצוע יכולים להשתלב הם טיפול בפציעות ספורט ועבודה עם ספורטאים וכן ארגונומיה ובריאות במגזר העסקי והארגוני.

"יש לי עובד שבשעות אחר הצהריים מדריך קראטה לילדים. הוא אמר לי פעם שיש לו חלום לעבוד עם ילדים עם בעיות מוטוריות. אמרתי לו ללכת על זה. הוא יצא לגיוס במימון המונים, קנה ציוד ופנה לכל המוסדות לטיפול בילדים עם בעיות מוטוריות. היום יש לו שתי קבוצות מלאות לגמרי של ילדים עם פגיעה מוטורית שבאים לבית החולים עצמו ומשתתפים בפעילות קראטה שמותאמת במיוחד עבורם." היא מדגימה פעילויות לא שגרתיות שאנשי המקצוע יכולים להשתלב בהן, וכך לשלב בין תחומי העניין האישיים והפעילות המקצועית.

כהן צוברי עצמה עוסקת בתחום שיקום רצפת האגן, ענף שנחשפה אליו כשעוד היה חדש לגמרי בארץ. היא בין אנשי המקצוע הראשונים שלמדו את התחום בישראל ופעלו לקדם עשייה ושיח אודותיו. היום מציעים בבילינסון ובמוסדות טיפוליים רבים נוספים בארץ טיפולים לנשים בתחום זה ואף טיפולים לשיקום רצפת אגן לגברים ולילדים, כאשר בבילינסון היא מובילה קורסים לחשיפת פיזיותרפיסטים ואנשי מקצוע רפואיים לעקרונות הענף ולחשיבותו.

"אנשים שמתעניינים בתחום לא תמיד יודעים על החוזק הרב של המקצוע ועל הגיוון האדיר שבו. הם מתחילים ללמוד ונחשפים למטופלים קשים בבית החולים ולעיתים אפילו נבהלים, אך חשוב שאדם שנכנס למקצוע יידע שאחרי התואר הוא יוכל לבחור לטפל באוכלוסיות רבות מאוד ושהמגוון שעומד בפניו הוא עצום." היא מספרת.

"הטיפול מתייחס לכל מעגל החיים. הפיזיותרפיה תמיד תיתן מענה שישפר את איכות החיים. אנחנו לא מצילי חיים אלא משפרי איכות חיים, אולם חשוב לזכור שבמקרים של ניתוחים וטיפולים, הפיזיותרפיסטים מסייעים למטופלים לשמר את מצבם הבריאותי, ובעזרת הטיפול העוטף שאנחנו מעניקים להם הם יכולים לשמור על איכות חיים גבוהה גם אחרי שיצאו מהמצב האקוטי."

על התקדמות בקריירה, ועל הגשמת חלומות מקצועיים

לתחום הפיזיותרפיה נחשפה כהן צוברי לראשונה במהלך השירות הלאומי, שבו עבדה עם אוכלוסיות כגון עיוורים ונפגעי פוליו בקיבוץ. היא מספרת כי באחד הימים ליוותה מטופל למכון פיזיותרפיה ושם גילתה לראשונה את הענף – והתאהבה בו מיד. "תכננתי בכלל ללמוד רפואה בסיום השירות הלאומי, לא ידעתי שום דבר על מקצוע הפיזיותרפיה. כשראיתי בפעם הראשונה את המכון והבנתי מה עושים בו אמרתי לעצמי מיד: זה מה שאני רוצה לעשות. אני רוצה ללוות אנשים בתהליך השיקום שלהם. זה מה שדחף אותי להגיע לתחום ועד היום אני לא מתחרטת על הבחירה שלי אפילו לא לרגע."

היא למדה פיזיותרפיה לתואר ראשון באוניברסיטת תל-אביב והייתה בין בוגרי המחזור הראשון בארץ שסיים תואר ראשון בתחום. את לימודיה היא מתארת כתקופה מאתגרת ועמוסה אך גם מספקת מאוד, שכוללת לימודים עיוניים רבים לצד התנסויות קליניות בבי"ח ובקהילה.

בסיום לימודיה התקבלה לעבודה בבית החולים בילינסון, תחילה במחלקות האשפוז ובמחלקה הכירורגית ולאחר מכן המשיכה והתמחתה בתחום שיקום כף היד. בהמשך דרכה המקצועית שימשה מדריכה קלינית וגם למדה קורסים רבים לתעודה כגון קורס הדרכת חדר כושר, קורס התעמלות לנשים הרות ואחרי לידה ועוד. כאמור, במהלך דרכה המקצועית נחשפה לתחום שיקום רצפת האגן והעמיקה בו, מתוך שאיפה להכיר לעומק את תחום בריאות האישה ולהציע לנשים מענה טיפולי פיזיותרפי רחב שמותאם למגוון תחנות במעגל חייהן, מנערות, דרך הריון ולידה ועד לגיל המעבר והגיל המבוגר.

לפני כ – 14 שנה, כשהיא אימא לשלושה ילדים קטנים, המשיכה לתואר שני בפיזיותרפיה באוניברסיטת תל-אביב. לאחר סיום התואר ניגשה למכרז ניהול ודרכו הגיעה לתפקידה הנוכחי כמנהלת המכון לפיזיותרפיה של בילינסון.

"צמחתי לניהול מתוך הצוות, התחלתי בבילינסון ונשארתי גם אחרי שקיבלתי הצעות ממקומות אחרים. ראיתי את הפוטנציאל וידעתי שאוכל לנסות להגשים בתפקיד את כל החלומות המקצועיים שלי. המנהלים שלי נתנו לי את האפשרות להגשים את השאיפות שלי וגם אני כמנהלת מאפשרת היום לעובדים שלי להגשים חלומות מקצועיים ולבטא את האישיות שלהם בתוך המקצוע." היא מתארת.
"אני מלמדת אותם להסתכל לא רק על המטופלים שאיתם הם אוהבים לעבוד אלא על מכלול העבודה בבית החולים כולו, מנקודת מבט רחבה יותר. אני מאמינה גם בשמירה על קשרי עבודה עם כל מקצועות הבריאות שסביבי, כולל רפואה וסיעוד. אנחנו מקיימים איתם ישיבות ועורכים פרויקטים משותפים וזה חשוב מאוד בעיני."

"אני כל כך אוהבת את המקצוע ורוצה שכולם יאהבו אותו כמוני ויבינו את החשיבות שלו. כשאני מקבלת עובדים אני רוצה לראות אש בעיניים שלהם. אני מחפשת אנשים שיש להם חלומות להגשים, אנשים כאלה אני רוצה כמה שיותר קרוב לידי, כי ככה כולנו יכולים לצעוד קדימה יחד לעבר היעד הבא."

"יום שגרתי בתפקיד שלי הוא עמוס מאוד וגם מרתק." היא משתפת. את יומה היא מתחילה במשימות קטנות כמו מעבר על מיילים וממשיכה בקבלת קהל בתחום שיקום רצפת האגן. באמצע היום היא עוברת לעבודת הניהול ויושבת לפגישה עם שתי הסגניות שלה, יחד הן עוברות על התפתחויות חשובות בבית החולים ומקדמות עבודת מחקר. כמו כן, עבודת הניהול כוללת דיון בנושאים חדשים שנפתחים והטמעתם בבית החולים. אחד הנקודות החדשות הללו, למשל, היא עבודה בחדר המיון על זיהוי של מטופלים עם פוטנציאל לנפילות חוזרות והערכה יחד עם הצוות הרפואי כיצד ניתן לנסות למנוע את המצב. "לא אגיד שאין ימים מאתגרים בתפקיד, כי יש המון דרישות בשטח, אבל אני מתמודדת עם הכל יחד עם הצוות שלי, והכל בחיוך ותוך מתן מענה לכולם ביצירתיות רבה."

משבר הקורונה מגדיר מחדש את עתיד הפיזיותרפיה

"כדי להיות פיזיותרפיסט טוב צריך להיות אוהב אדם, רחמן, אדם עם לב ורצון לנתינה." היא אומרת. "כמו כן, חשובה ראייה מרחבית מפותחת. נדרשת יכולת הסתכלות על החיים וקליטה טובה של מה קורה מסביב תוך ראייה של הפרטים הקטנים שבתוך המכלול."

"מטפל טוב הוא לא זה שיודע לטפל באצבע השבורה, אלא זה שיודע להסתכל על המטופל שנמצא לפניו, לשאול את השאלות הנכונות ולהתייחס לסביבה של המטופל, כלומר מי שמחזיק בראייה מרחבית ולא רק ממוקדת, לאדם כזה יש יכולת להתפתחות מקצועית וטיפולית הרבה יותר טובה." היא מסבירה.

בעיניה, תכונות נוספות החשובות היום בענף הן פתיחות ויכולת להבין בחידושים הטכנולוגיים והחברתיים שמגדירים מחדש את המקצוע. נקודות אלה התחדדו לאחרונה אף יותר בעקבות משבר הקורונה ששינה את החיים של כולנו והשפיע גם על מערכת הבריאות והטיפול. "תקופת הקורונה גרמה לנו לעצור רגע, להתבונן פנימה ולחשוב איך עושים את הדברים קצת אחרת. כדי להמשיך לתת מענה למטופלים, בהם גם מבוגרים רבים, יצרנו סרטונים והעברנו הדרכות טלפוניות."

"אני חושבת שבעתיד, יהיה חשוב שמטופלים יוכלו לקבל טיפול מרחוק על ידי פיזיותרפיסטים. המערכות יצטרכו להשתכלל יותר. הסמארטפונים והציוד הטכנולוגי מאפשרים לנו לעשות דברים שעד היום לא יכלנו לעשות. אני מאמינה שאי אפשר יהיה להתנתק מהמטופל לגמרי והמגע הקרוב תמיד יהיה חשוב, אך כדי לפתוח גישה רבה למטופלים שקשה להם להגיע לטיפול חשוב שתהיה זמינות רבה יותר ואפשרות לטיפולים מרחוק. בעיני זה הדבר הבא. אנחנו מתחילים היום בצעדים קטנים ולדעתי, בעוד עשור הטיפול והמקצוע בכלל יקבלו תפנית חדשנית ומתקדמת."