קבלת התואר מותנית באישור המועצה להשכלה גבוהה - האם אתם צריכים להיזהר?
מוסדות אקדמיים אוהבים להמציא את הגלגל מחדש בכל שנה, ומציעים מסלולים חדשים לתואר. הבעיה היא שבכל פעם שצץ לו תואר חדש, תלמידי המחזור הראשון צריכים לחתום על כך שהם יודעים, כי ייתכן ולא יקבלו תואר בסוף הדרך. איך יוכלו לוודא שהמאמץ וההשקעה הכספית משתלמים להם, ובאלו דרכים באפשרותם להקטין את הסיכון שהם נוטלים על עצמם? - על כך בכתבה.
עזרנו גם לך? דרג אותנו:
האם התואר שלכם בסכנה?
פרסומים רבים של מסלולים לתואר ראשון או שני במוסדות אקדמיים כוללים את הביטוי – "הענקת התואר מותנית באישור המל"ג", כשלעתים מתווסף לביטוי סימן של כוכבית. זה צריך להדליק אצלכם נורה, אבל לאו דווקא נורה אדומה. אין זה אומר שעליכם לפסול כליל את האפשרות להשתתף במסלול הזה, אבל כדאי שתבדקו היטב כמה דברים.
אז קודם כל - מה זה אומר?
בדרך כלל (במקרה הטוב), מוסד אקדמי מגיש למל"ג (ראשי תיבות: המועצה להשכלה גבוהה) פירוט על תכנית לימודים חדשה שברצונו להציע למתעניינים. אסור לפרסם תכנית לימודים חדשה מבלי שיתקבל אישור מטעם המל"ג לפרסומה. זה בעצם השלב הראשון בתהליך ההכרה של תואר – שלב הכרחי, אך לא מספק.
מרגע שמתקבל אישור הפרסום, ועדה מטעם המועצה להשכלה גבוהה עוקבת אחר ההתקדמות של התכנית, שבה כבר לומדים סטודנטים בפועל. לרוב, עד שתלמידי המחזור הראשון מסיימים את לימודיהם, מתקבלת כבר החלטה בדבר הכרה או אי הכרה של התואר. המטרה של המעקב היא לוודא שמה שהוגש בכתב למועצה כתכנית הלימודים, אכן עומד בציפיות ומיושם בפועל.
עצה ראשונה: בידקו היטב את תכנית הלימודים והמרצים
אמנם אף אחד לא מבטיח לכם במאה אחוזים שהתכנית הכתובה אכן תיושם כמו שצריך, אבל ברגע שאתם רואים מול העיניים תכנית מספיק מפורטת, שמאפשרת לכם לחזות פחות או יותר איך השנים האלה בחייכם תתנהלנה, יש סיכוי די טוב שזה אכן יקרה. אתם שואלים – עד כמה מפורטת? – לעולם אל תהססו לבקש סילבוסים של הקורסים שיילמדו בתכנית. סילבוס הוא תקציר של השיעורים שיתקיימו במהלך קורס אחד בתכנית. איספו לכם כמה וכמה סילבוסים לדוגמא.
בנוסף, בקשו שמות של מרצים שמלמדים בתכנית הספציפית שאליה אתם נרשמים. רישמו לכם את השמות בצד, וחפשו מידע על המרצים האלה. אתם יכולים לקבל הרגשה קצת יותר בטוחה, אם המרצים בתכנית לימדו גם במסלולים מקובלים ומוכרים אחרים, ויש לרובם תואר שלישי לפחות, הרלוונטי לנושא התואר.
עצה שנייה: לעולם אל תישענו על מילה של מוסד הלימודים בלבד
מכירים את האמרה שאנשים מאמינים למה שהם רוצים להאמין? בשביל אנשי השיווק זו לא רק אמרה, זו דרך חיים. כשאתם באים ליועץ אקדמי ושואלים אותו – תגיד, מה הסיכוי שהמסלול יקבל הכרה? אתם יכולים כבר לנחש את התשובה שהוא ייתן לכם. והיו דברים מעולם; כך למשל קרה בשנות התשעים לכמה סטודנטיות שלמדו במסלול קלינאות תקשורת. במהלך הלימודים נאמר להן כמה וכמה פעמים, שזה רק עניין של זמן עד שההכרה תתקבל. לבסוף סיימו את הלימודים בלי לקבל תואר. במקרה הזה, הסטודנטיות הגישו תביעה וזכו בבית המשפט, כיוון שהיה מצג שווא.
עצה שלישית: חפשו את החלטות המועצה להשכלה גבוהה ברשת – זכותכם לדעת!
אם תחפשו את מסלול הלימודים אליו אתם רוצים להירשם בתוספת המילה – מל"ג, סביר להניח שתמצאו החלטות ממשלתיות בעניין תכניות לימוד שהוגשו למועצה. גם לכל אורך הלימודים שלכם, תוכלו לבדוק באיזה עין רואה המועצה את המסלול שבו אתם משתתפים. יתרה מכך, המוסד האקדמי אמור לעדכן אתכם בהתפתחויות השונות לקראת קבלת ההכרה.
מה תוכלו למצוא במסמכים של המל"ג? – זוכרים את הסטודנטיות לקלינאות תקשורת? אם הן היו מעיינות במסמכי המועצה, הן ודאי היו עולות על זה די מהר, שהתכנית אליה נרשמו אמנם אושרה לפרסום, אך המועצה לא ראתה בה תנאים מספיקים להכשרה בתחום הפרעות התקשורת, ולכן דרשה במפורש ממוסד הלימודים להגיש תכנית מתוקנת. אגב, זו לא הוגשה אלא שש שנים לאחר פתיחת המסלול! בית המשפט הדגיש את חובת המוסד האקדמי בהשתדלות לקבלת הכרה.
עצה רביעית: תוך כדי התואר, עקבו אחר מאמצי הגוף האקדמי לקבל הכרה על המסלול
איך מודדים השתדלות? – ובכן, כבר בתום השנה הראשונה ניתן לצפות מגוף הלימודים שיפנה למועצה להשכלה גבוהה כדי לבדוק לאן נושבת הרוח ולבצע תיקונים נדרשים, כדי שבסופו של דבר הבוגרים יקבלו תואר. בנוסף, אמורה להיות מסכת של התכתבויות בינו ובין המל"ג. לא מספיקה פנייה אחת. אל תתביישו לבקש מהאוניברסיטה או מהמכללה לעדכן אתכם בהליכים.
מה קורה כשמסלול לא מקבל הכרה?
סיימתם עכשיו ארבע שנים של לימודים יקרים ומפרכים, וכעת אומרים לכם – מצטערים, אין הכרה. מה יש לעשות? ובכן, אתם יכולים לנסות לדבר עם מוסד הלימודים ולבקש ממנו למצוא לכם פתרון חלקי, לפחות. כמה מקרים ידועים לנו, בהם ההנהלה ארגנה לבוגרים המשך במסלול מוכר, שאיפשר להם לאחר לימודים במשך שנה או שנתיים נוספות לקבל את התואר הראשון. תוכלו גם לבדוק מראש, לפני שאתם נרשמים, שקיימת כזו אופציה לכל מקרה.
במקרה אחר, הבוגרים היו צריכים פשוט לחכות בלי לעשות דבר עד שהתקבל האישור, וזאת מפני שהיו חילוקי דעות במועצה להשכלה גבוהה, מה שגרם לעיכוב בהחלטה הסופית. בסיטואציות בהן ברור לכם שללא ספק הטעו אתכם, ובדקתם ומצאתם שהמוסד האקדמי לא השתדל בשבילכם לקבל הכרה על המסלול, תוכלו לנסות להגיש תביעה בבית משפט. אם תזכו בדין, אתם תקבלו פיצויים כספיים, אבל לא תקבלו תואר.
פסלו לסטודנטים את התואר כי לא עמדו בתנאי הקבלה
גם על מקרה כזה שמענו. מוסד אקדמי קיבל כמות גדולה מדי של נרשמים לתכנית שנבחנה על ידי המל"ג. בסופו של דבר, לא ניתן לו אישור מצד המועצה לתת לכולם את התואר (הבעיה הייתה, כנראה, בכמות הסטודנטים במחזור), ולכן בחרה ההנהלה להפעיל רטרואקטיבית את כלי הסינון המקובל - רף המינימום לכניסה למסלול. מספר סטודנטים שעמדו כבר בפני סיום התואר שלהם נקראו "לסור למשרד המנהל", ונאמר להם כי מלכתחילה הם לא עמדו בתנאי הקבלה הנדרשים, ולכן לא יוכלו לקבל את התואר. הסטודנטים אף לא קיבלו נקודות זכות אקדמיות על הקורסים שלמדו.
מסקנה: חקקו על לוח ליבכם כל מילה ומילה בתנאי הקבלה המפורסמים על ידי מוסדות הלימוד. גם כשמקבלים אתכם למסלול, בקשו לדעת מאיזו סיבה קיבלו אתכם, וודאו שאתם ממלאים אחר כל קריטריון וקריטריון. התייחסו לפרסום דרישות הקבלה כאל חוזה. אם נכנסתם במעמד "על תנאי", בידקו שאתם עומדים בפרמטרים המצויינים לקבלה "על תנאי", ואם כן, דאגו למלא (ובזמן) אחר כל החובות של סטודנטים במעמד זה. קיצורי דרך יכולים לעלות לכם ביוקר.