התאומות הזהות שלמדו יחד כל הדרך לדוקטורט

רויטל ומירב, תאומות זהות, למדו יחד תואר ראשון, תואר שני ודוקטורט בהנדסה

טקס הענקת תואר הדוקטורט שהתקיים בסוף חודש יוני האחרון באוניברסיטת בן גוריון היה אירוע מיוחד עבור התאומות הזהות רויטל ומירב הובר, בו עלו שתיהן על הבמה וקיבלו את התואר השלישי בהנדסת מערכות תקשורת.

"זה היה אירוע מאוד מרגש. כל המשפחה הגיעה. ההורים שלנו, אחותנו, הבעלים שלנו והילדים, כולם היו שם." הן מספרות. הטקס החגיגי היה חתימה מתוקה לדרך ארוכה שהאחיות עברו יחד לקבלת התואר השלישי. שתיהן למדו באותה המחלקה ואף ערכו את המחקרים שלהן עם אותם מנחים, פרופסור עופר הדר, ראש המחלקה להנדסת תקשורת ופרופסור ישראל סטנלי רוטמן מהמחלקה להנדסת חשמל.

"הרבינו לעזור אחת לשנייה," מתארת מירב את העבודה על כתיבת המחקר. "היינו בודקות ניסוחים, קוראות, עורכות זו לזו ורואות מתי אפשר לתקן ולהוסיף פרטים. שלחנו חומרים זו לזו וכך כל אחת קראה את המאמרים של השנייה כדי לעזור כמה שיותר."

הדרך המשותפת של השתיים באקדמיה ממש לא התחילה בתואר השלישי ולמעשה הן למדו יחד עוד מהתואר הראשון. שתיהן נרשמו כעתודאיות אחרי התיכון ללימודי הנדסת חשמל בטכניון ולאחר מכן התגייסו לחיל האוויר. תוך כדי השירות התחילו גם ללמוד לתואר שני בהנדסת חשמל באוניברסיטת בן גוריון וכשסיימו את תואר המוסמך החליטו להמשיך גם לתואר שלישי בהנדסת מערכות תקשורת.

"תמיד היינו קרובות מאוד, בכיתות י"א ו - י"ב אפילו למדנו באותה הכיתה. החלטנו שאנחנו רוצות תפקיד משמעותי והתחלנו לחשוב על מסלולי לימודים לעתודה. היינו צריכות קודם לקבל את הציון המתאים בפסיכומטרי ולקוות שהציונים מספיק טובים ובסופו של דבר גילינו שהתקבלנו." מספרת מירב. "את תחום הנדסת החשמל בחרנו למרות שלא ידענו הרבה עליו אז. בסופו של דבר, יצאנו מרוצות מאוד מהמסלול שבחרנו."

רויטל מוסיפה שבתחילת הדרך, הן ממש לא תכננו להמשיך יחד גם לתארים מתקדמים, אבל עם הזמן, אחרי שסיימו את התואר הראשון, הן כבר ידעו שגם את המשך הדרך הן יעשו באותה המחלקה. "אחרי שמאוד נהנינו ללמוד יחד ואהבנו מאוד את התחום ששתינו בחרנו, כבר החלטנו להמשיך הלאה גם לתואר שני ביחד ואז לדוקטורט."

גולשים שאהבו את זה קראו גם:

• קרובי המשפחה שלומדים יחד, כל הדרך אל התואר
• מרצה באקדמיה מגיל 21, השלים דוקטורט בגיל 25
• פרופסור כרמית לוי מספרת על האתגרים בדרכה כחוקרת
• הכירו את הסטודנטים שמסיימים תואר ראשון כבר בזמן התיכון

"תמיד יש מישהו ללמוד ולהתייעץ איתו"

לעובדה ששתיהן בחרו באותו מסלול לימודים וגרו יחד במעונות, היו לדעתן לא מעט יתרונות בזמן הלימודים. "היתרון הבולט ביותר הוא שתמיד היה לנו מישהו קרוב ללמוד איתו, תמיד הייתה בת זוג לעבודות, למעבדות ולהגשות. תמיד גם היה לנו עם מי להשוות תשובות ועם מי להתייעץ." אומרת מירב. רויטל מסכימה איתה ומוסיפה: "גם לא היינו צריכות לתאם ולקבוע פגישות כדי להכין שיעורי בית יחד, זה היה יתרון גדול ומאוד הקל עלינו, בפרט בתחילת הדרך כשעוד גרנו בבית ההורים ובמעונות. גם החברים מסביב תמיד עזרו."

מירב אומרת שאמנם יש מי שתופשים את עולם ההנדסה כתחום "גברי" מאוד, אבל בתור סטודנטיות הבחירה בו הייתה עבורן טבעית והן לא חשו בשום הבדל בינן לבין הסטודנטים הבנים במחלקה. "מבחינתנו, לא הרגשנו שום בעיה במובן הזה."

"לא היו המון בנות אבל היה ייצוג לסטודנטיות במסלול. בזמן התואר הראשון היינו עשרים סטודנטיות מתוך 150 לומדים במסלול, אבל אני יודעת שכבר כמה שנים אחר כך אחוז הנשים עלה ועמד על כ – 40 אחוז. מספר הסטודנטיות המשיך לגדול ולצבור תאוצה מאז שאנחנו היינו בתואר הראשון, אני בטוחה בזה."

כאמור, התאומות השלימו את הדוקטורט בהנדסת מערכות תקשורת, כאשר עסקו בנושאים דומים אבל לא זהים. המחקר של רויטל עסק בדחיסה של סרטים אינפרה אדומים בעלי מטרה נקודתית הנעה לאט, ואילו מירב התמקדה בדחיסה של תמונות היפר ספקטרליות בעלות מטרה נקודתית. לתחומי המחקר האלה יש חשיבות רבה בתחומים כגון גיאולוגיה, חקלאות ותעשיית הביטחון.

בשני המחקרים, חקרו האחיות עיבוד של מידע שמתקבל מצילומים (מהקרקע או מלוויינים) ודחיסה שלו כדי שניתן יהיה לאחסן אותו באופן שיחסוך מקום, או להעביר אותו ברשת בצורה שתקצר את משך השליחה. עם זאת, אחד האתגרים בתהליך הדחיסה הוא הצורך להימנע מפגיעה בגילוי של המטרה ואובדן של אינפורמציה יקרת ערך. "בכל אחד מהמחקרים שלנו גילוי המטרות נעשה בצורה שונה. שתינו היינו צריכות למצוא שיטה לדחיסה שלא תפגע בגילוי של מטרה ספציפית ותשמר אותה, אבל סוג הדחיסה היה שונה." הן מסבירות.

ביחד גם אחרי התואר

גם היום, כשכבר סיימו את התואר השלישי, האחיות קרובות מאוד בחיי היום יום. שתיהן עובדות בתחום ההייטק והן גם מתגוררות קרוב אחת לשנייה, באותה השכונה. "אנחנו משתדלות מאוד להתראות בכל שבוע ואנחנו רואות אחת את השנייה גם בסופי השבוע כאשר אנחנו נפגשות אצל ההורים." הן אומרות.

עכשיו כשהדוקטורט כבר מאחוריהן הן אומרות שלפחות לעת עתה, הן לא חושבות על המשך לפוסט דוקטורט או על לימודים משותפים במסלול נוסף. עם זאת, הן כמובן לא פוסלות אפשרות כזו בעתיד הרחוק יותר.

"השקענו הרבה שנים בלימודים ועכשיו אנחנו מתרכזות בעבודה. שתינו מאוד מרוצות בעבודות שלנו אבל, כמובן, אי אפשר לדעת מה צופן העתיד." הן אומרות.