התגבר על פוסט טראומה ותכנן פרויקט גמר לסיוע להלומי קרב

מהפך בחיים, בכוח האדריכלות: נפצע בפיגוע וכעת עוזר לאחרים דרך לימודיו

יאיר שטיין ידע מהפכים לא קטנים. היום הוא מסיים בהצלחה את לימודי האדריכלות במכון אבני, אך עד לפני כמה שנים סבל מפוסט טראומה ששיתקה את חייו. בחודש ספטמבר בשנת 2008 הגיע כחלק מקבוצת חיילים לסיור בירושלים, שם נפצעו בפיגוע דריסה. רגלו התרסקה בפיגוע והוא עבר מספר ניתוחים לאחריהם הגיע לשיקום ממושך בתל השומר. זה היה גם השלב בו החל לחוות תסמינים של פוסט טראומה, שהובילו לתקופה קשה וכאובה.

"זה התבטא בעיקר בהמון דיכאונות, בהסתגרויות. חברים מציעים לך ללכת להיפגש ואתה אומר שלא בא לך. אתה דוחה אנשים מעלייך. הייתי מסתגר בבית, זה נמשך שבועות, חודשים." הוא מתאר.

לאחר שעבר תהליך שיקום לא פשוט, שכלל גם טיפול פסיכולוגי ותרופתי, החליט יאיר לא לוותר ושם לו למטרה ליצור שינוי. "הצבתי לעצמי פרויקט לצאת מהדיכאון, ולעשות את זה בעזרת קהל האנשים מסביב ואלה שקרובים אליי."

"החלטתי לעשות עם עצמי 'ריסטרט' מכל מה שהיה לי עד היום. אם רוב החיילים המשוחררים רוצים לטוס לחו"ל, לעשות את הטיול הגדול ולהתחיל את החיים שאחרי הצבא, אתה מוצא את עצמך תקוע, עם הרבה כאבים ותסכול. החלטתי שאני שם לזה סוף. החלטתי לעשות שינוי בחיי, מבחינת עבודה וגם ללכת ללמוד." מספר יאיר.

תחילת הדרך שלו ללימודים הייתה בהשלמת בגרויות. אחריהן, הגיעה הדילמה בבחירת התחום אותו ילמד. לדבריו, תואר ראשון באדריכלות ממש לא היה הבחירה הראשונה שלו, ובעבר כלל לא חלם על הענף. החשיפה שלו לתחום הייתה דרך אבחון לימודים שנערך לו מטעם משרד הביטחון, שכחלק משיקומו מימן עבורו את התואר. להפתעתו, לאחר המבחנים המליצו לו על למסלולים בתחום העיצוב, כמו למשל לימודי עיצוב פנים או לימודי אדריכלות.

"האמת שלפני כן בכלל רציתי ללמוד ראיית חשבון, נושא שבא מעולם אחר לחלוטין. הייתה לי מחשבה עם עצמי האם ללכת על לימודי חשבונאות, מה שתמיד רציתי, או עם מה שאמרו שמתאים לי יותר. בסופו של דבר יצא טוב והתוצאות היום מדברות בעד עצמן."

"אחד לא יכול לעמוד חזק בלי השני"

בעקבות ההחלטה נרשם יאיר לפני כארבע שנים ללימודים במכון אבני, היום הוא מסיים את התואר הראשון ומציג את פרויקט הגמר שלו בתערוכה יחד עם שאר חבריו הסטודנטים. המטלה שניתנה בפרויקט המסכם הייתה לתכנן מחדש מתחם בשכונת נוגה בדרום העיר תל אביב, שכלל שתי חלקות בניינים באזור אסטרטגי למסחר. כל אחד הסטודנטים לקח את הרעיון לכיוון שונה, חלק מהם תכננו חממות אורגניות ירוקות, אחרים תכננו צימרים או אזור שחציו דתי וחציו חילוני.

כשניגש לפרויקט שלו, היה ברור לו שייגע בעברו ובהתמודדות שלו עם הטראומה. "חשבתי על האזור עצמו, רוב האנשים שנמצאים בו היום הם אנשי עיצוב, כולם חברים של כולם ומכירים זה את זה. יש אינטראקציה וזמני מפגש קבועים. הבנתי שלשכונה הזו יש יכולת לעזור לאנשים עם טראומה. רציתי שהיא תוכל לתמוך בנפגעי נפש, שבתורם יוכלו לתרום גם הם לשכונה בחזרה."

כחלק מחידוש השכונה, תכנן להקים במתחם מרכז מסחרי בו יוכלו נפגעי הנפש לעבוד כחלק מהשיקום וכך גם לפגוש את עוברי האורח שמגיעים לקניון כמקום בילוי. במקום אמורים להיכלל גם אזורי ישיבה, ספריות, גינות ציבוריות ואזורים ירוקים. הלומי הקרב מתגוררים יחד באזור "בטוח" שצמוד למבנה הקיים, החזית של מבנה השיקום הזה היא אטומה וכך מי שעוברים במרכז המסחרי לא יכולים לראות פנימה. בחלל השיקום יש אזורים משותפים ופתוחים בהם יכולים הדיירים לבלות יחד ולהיפגש.

"מאותו מבנה יוצאים גשרים שיוצרים קשר עם המרכז המסחרי ומאפשרים מעבר אליו. זה מאפשר אינטראקציה ויצירה של חיבור בין העוברים בשכונה לבין נפגעי הנפש, זו נקודה שהייתה לי מאוד חשובה." גם מבחינה אדריכלית, יאיר מתאר שעיצוב המבנים מדגיש את החיבור בין שתי האוכלוסיות, קשר שיכול לעזור לשיקום. "יצרתי שני חלקים שעומדים אחד על השני כמו קוביות לגו, וכך נוצרות גם מרפסות ואזורים למסעדות. שני החלקים מחזיקים אחד את השני כך שאחד לא יכול לעמוד חזק בלי האחר."

גולשים שאהבו את זה קראו גם:

• בונים קריירה: איך נראים החיים 5 שנים אחרי לימודי ארכיטקטורה?
• מהפסקת עישון להצלת חיי אדם: פרויקטי הגמר שבאים לשנות את חיינו
• פרויקט גמר של שתי סטודנטיות שואף להתמודד עם שכחת הילדים ברכב
• פרויקט של סטודנטים בא להנגיש את סיפורי שופטי בית המשפט העליון לכולם

הדרך למשרדי האדריכלות

לדבריו הוא ממש לא מסתפק בפרויקט על הנייר ושואף שהוא יבוצע גם בשטח בקרוב. "ישבתי על כל פרט ופרט כדי שניתן יהיה לממש אותו, יש חשיבה אסטרטגית מאוד. אפשר לומר שהדבר היחיד שלא תכננתי הוא מעקה המדרגות, באמת ירדתי לעומק של כל הפרטים."

הוא מדגים זאת דרך עיצוב החדרים במבנה השיקום, בהם אמורים להתגורר שני דיירים למשך כחצי שנה. "חשבתי איך אני יכול ליצור מרחב שיהיה גם משותף אבל גם ייתן לכל אחד מהם מרחב פרטי משלו. לשם כך יצרתי מחיצות, שמתבטאות בריהוט, כמו למשל בארון, וגם בתאורה ובמיזוג האוויר."

התגובות החיוביות על הפרויקט לא איחרו לבוא. יאיר מספר שהמרצים שלו אהבו את הרעיון וכך גם המבקרים בתערוכת הגמר, שציינו בפניו את התלהבותם. "יש אנשים שהיו יחד איתי בפיגוע, שיתפתי אותם בפרויקט שלי והם התרגשו מאוד. חבר קרוב שלי ששמו אביתר דהן גם הוא אדריכל, הוא נפצע במהלך מלחמת לבנון השנייה. הוא אהב מאוד את הקונספט והתלהב ממנו."

הוא אומר שעוד בזמן לימודיו, השתלב במשרדי אדריכלים לאחר שהציג פרויקט שלו לתכנון בניין לשימור. "ביום הבניין משמש כבית ספר לבישול ובערב הוא הופך למסעדה. המרצה בקורס הביא את השותף שלו והוא ניגש אליי בסוף ההגשה ושאל אם אני רוצה לבוא ולעבוד אצלו על פרויקט. כמובן שהסכמתי. מעבודה משותפת על פרויקט אחד מצאתי את עצמי משתלב שם למשך כשנה וחצי." מאז עזב את המשרד והיום הוא עובד עם אדריכל אחר.

"לאט לאט אתקדם הלאה, אני רק בתחילת הדרך," הוא אומר. כשהוא נשאל אם הוא שוקל לבצע פרויקטים נוספים בהמשך הדרך למען אוכלוסיית נפגעי הטראומה, הוא משיב: "בוודאי. אני בטוח שאם יציעו לי אעשה הכל ואת הכי טוב שלי כדי שזה יתאפשר."