מעצבים את העתיד - תערוכת בוגרים בלימודי עיצוב בסמינר הקיבוצים

עיר, חברה ואדם: תערוכת בוגרים 2015 - המחלקה לעיצוב בסמינר הקיבוצים

ביום חמישי האחרון (25 ליוני) נפתחה תערוכת הבוגרים במחלקה ללימודי עיצוב של מכללת סמינר הקיבוצים. שלושים ושלושה הבוגרים הטריים במגמות עיצוב מוצר, עיצוב גרפי, תקשורת חזותית ועיצוב לבוש ואביזרים מציגים את פרויקט הגמר שלהם, בדרך לכניסה לעולם העיצוב. התערוכה, שפתוחה לקהל עד יום חמישי ה - 2 ליולי, מושכת אליה מבקרים רבים שמגיעים להתרשם מיצירות הבוגרים. יצאנו לפגוש כמה מהם ושוחחנו על עיר, טבע, טכנולוגיה - ומקומם האישי של הסטודנטים בכל זה.

רעות וינברג - פיצ'פקעס
מגמה: לימודי עיצוב מוצר

עבודת הגמר של וינברג היא אביזרי ענידה לנשים, אשר בנויים מחלקים שמכילים בתוכם חפצים קטנים ושימושיים למקרה חירום. התכשיטים, שנוצרו בטכניקה של הדפסת תלת ממד, מכילים אובייקטים שלרוב חסרים לנשים בתיק, ומאפשרים לנשים לבחור אילו חפצים הן רוצות עליהן בעת היציאה מהבית.

בתערוכה מציגה רעות שבעה חלקים, שמכילים חפצים שימושיים כמו כדור לכאב ראש, טמפון, מטבעות כסף קטן, מסטיקים או גומייה לשיער. בעזרת החלקים האלה אפשר להרכיב מגוון קומפוזיציות, לפי רצונה של האישה שעונדת אותם. התכנון שלה הוא ליצור חלקים נוספים, שיכילו חפצים כמו קיסם או ערכת תפירה קטנה.

ויינברג מספרת על הפרויקט, שהחל בכלל מרצונה לעצב צעצועי ילדים. היא שילבה נושאים כמו מודולריות, הדפסת תלת ממד והרכבה אישית והחלה לחשוב על דברים שנשים לוקחות איתן כשהן יוצאות מהבית. היא יצרה סיכה שמכילה בתוכה מפתח כניסה, והמשיכה ביצירת תליונים שזכו לתגובות חיוביות.

"החשיבה היא מאוד עתידית," מספרת רעות. "בעתיד, מדפסות תלת ממד יימצאו כמעט בכל בית ואז תהיה אפשרות לסרוק את החפצים ולהכין את החלקים בהתאמה אישית." לדבריה, הדגש בעבודה הוא נראות המוצר, כאשר החפצים הם "אקסטרה", תוספת שנכנסת לתוכם ויכולה גם לשמש את האישה העונדת. "המוצר לא בא להחליף תיק, אלא לשמש 'במקרה ו...'. כל אחת גם יכולה לעצב את התכשיטים לפי טעמה, מבחינת צבעים ומבחינת צורה."

רות מלאכי - סדרת תיקים

מגמה: עיצוב לבוש ואביזרים

מלאכי יצרה סדרה של תיקים שמשלבים בין טבע לטכנולוגיה. ששת התיקים, שכוללים תיק גב, תיקי צד וארנקים, עשויים חומר שקוף שבתוכו משולבים פריטים טבעיים כמו עלים, ענפים או אדמה, באופן שמאפשר להתבונן בטבע מזווית אחרת ולתת לו פרספקטיבה חדשה.

אל הפרויקט, שבוחן את נוכחות הטבע בחיים המודרניים, יצאה רות מתוך תחושת חוסר איזון בין הטבע והטכנולוגיה בחייה. כסטודנטית שהחלה את דרכה בלימודי עיצוב רב תחומיים ועברה ללימודי עיצוב גרפי (ולאחר מכן לעיצוב אביזרים), מצאה עצמה מבלה המון שעות מול מסך המחשב, והרגישה שמשהו פשוט לא מסתדר. היא חשה שהטכנולוגיה תופסת מקום גדול מאוד בחיים שלה ביחס לטבע, והחליטה בתגובה לקחת את הטבע צעד אחד קדימה. הגומי השקוף, ממנו עשויים התיקים, מייצג את הטכנולוגיה ובתוכו שילבה עצמים מהטבע.

"היה חשוב לי שהטבע לא יעבור שיופים או עיבוד של מכונות, אלא שיהיה בראשיתי וגולמי. רציתי להביא את הטבע ממש כמו שהוא, וגם לא לשכפל או להעתיק אותו, משום שאני חושבת שיש המון נושאים בטבע ואני לא יכולה להתחרות בו." עיצובי התיקים עצמם מדגישים את הדרך בה הטבע "מתנהג". כך למשל, ענף שדומה לעמוד השדרה משולב בתוך תיק גב. "בגלל שלא יכלתי לחזור לטבע, כמו שרציתי, התחלתי לשאול: איך אני יכולה לקחת את הטבע איתי, לתוך העולם המודרני? דרך הנשיאה של הטבע עלייך כפריט לבוש, אפשר לבחון את היחסים בין הטבע לטכנולוגיה וגם את היחס שלך למקום הזה," מסבירה מלאכי.

ליאור סיוון - אלפא

מגמה: לימודי תקשורת חזותית

פרויקט הגמר של סיוון מציג מיתוג לבירה, שבא לבחון את השאלה: מהי גבריות היום, ב - 2015? הוא בחר "מידת גבריות" בסולם של אחד עד עשר, ומיתג בהתאם את בקבוקי הבירה, בצירוף של נשנוש ומוצרים נלווים. בתערוכה הוצגו ארבעה סוגי בירות, כאשר 10 מייצגת את הגברי ביותר ואילו 1 את הנשי ביותר.

"הנושא בא ממקום שאני הומו שבא מבית שהוא קצת יותר שמרן. תמיד הייתה לי כמיהה להיות ה"גבר גבר" - לרצות את אבא, להיות גברי. כשעברתי לתל אביב רציתי להגיע לקהילה ולהתחבר אליה, לא הצלחתי. איפה שהוא נשארתי באמצע, לא פה ולא שם. נושא הגבריות היה תמיד משמעותי בעיני." את מידות הגבריות הוא ניסה להעביר לבירה הממותגת שעיצב, שגם מותאמת בטעמיה לדרגות השונות. כך למשל, בירה מספר 10 מוצבת על משטח בטון מחוספס לצד פיצוחים. בירה מספר 7 מתייחסת לגבר "מלח הארץ", אוהב הטיולים ויוצא הסיירת, שהוא גברי אך מחובר יותר לטבע ולנוסטלגיה. הבירה הנשית ביותר, מספר אחת, מאופיינת בצבעים ורודים ומוצבת לצד שקית סוכריות.

"בחרתי בבירה, מוצר צריכה גברי," מספר ליאור. "הפעולה של מיתוג היא משהו שאנחנו עושים ביום יום, כשאנחנו רואים או פוגשים אדם וישר מחליטים לקטלג אותו לאיזו שהיא קטגוריה." דרך עבודת הגמר, הוא שאף להעלות שאלות לגבי הגבריות ולגבי האופן בו היא נתפסת בחברה כיום.

גולשים שקראו את זה אהבו גם:

• סטודנטים לקולנוע באוניברסיטת תל-אביב יוצרים - אוטובוס הסרטים 2015
• הניסיון בא עם השנים - סטודנטים בשנה אחרונה מספרים
• עצמאיים בשטח - החיים אחרי לימודי אדריכלות
  

נתנאל אופשאנקו - Surf Up - אפליקציה לגולשי גלים

מגמה: לימודי עיצוב גרפי

עבודת הגמר של אופשאנקו היא אפליקציה לגלישת גלים, שמותאמת לגולשים של ימינו. דרך האפליקציה, הגולשים יכולים לקבל את כל המידע הנחוץ להם בקלות, ולהגיע ביעילות לנתונים כמו גובה גלים, מזג האוויר, לחות, כיוון הרוח וזרמי המים.

נתנאל, גולש גלים בעצמו, מספר שכבר שנים חשב להכין את האפליקציה, שבאה לרכז יחד את כל המידע שצריך כשיוצאים לגלוש. הוא מציין שקיימות אפליקציות לגולשים בשוק, אולם הוא טוען שיש להן חסרונות מבחינת עיצוב ונראות וכי הן מסורבלות ולא מעניינות. "אנחנו הגולשים קהילה מאוד קטנה שמתפתחת לאט לאט," הוא משתף, "הרעיון מאחורי האפליקציה הוא לקבל את כל המידע שאנחנו רוצים, בלי לחפש אותה יותר מדיי. אנחנו רוצים ללכת, לדעת שיש גלים - ולגלוש."

אפשרות נוספת שמציעה האפליקציה היא תכנון של טיולי גלישה ושיתוף של חברים גולשים. היא מאפשרת לגולשים לדעת מי מחבריהם נמצאים בנקודה אליה הם הולכים, ומי החליט שהוא הולך לנקודה אחרת. "אנחנו רוצים לרכז את כל המידע ולהעביר אותו בצורה נעימה לעין ומובנת, כדי שלא נצטרך להסתבך ולקבל כאב ראש לפני שהולכים לגלוש."

אורית ביטון - נחמיה 17 - שלטי רחוב

מגמה: לימודי תקשורת חזותית

אורית ביטון מציגה בתערוכה סדרה של 12 שלטי רחוב על גבי לוחות יצוקים מבטון, שמייצגים רחובות בעיר תל אביב, כאשר במקום שם הרחוב מוצגים חפצים וביטויים בשלוש שפות - עברית, אנגלית וערבית. ביטון שואפת לתאר את סביבת המגורים הקרובה שלה, שכונת כרם התימנים, ואת הפעולות השגרתיות שהיא מבצעת במרחב זה.

"הכל התחיל מזה שמצאתי שלט רחוב, והתחלתי לחשוב על שלט שהוא לא דו ממד, אלא דבר חומרי יותר. תהיתי גם לגבי הפיכה של שלט רחוב ממייצג של מקום ציבורי, למשהו שמגיע ממקום אישי, שלך. בטון היה נראה לי כמו החומר הכי נכון ליציקות, גם כי הוא מתחיל משהו מאפס, את בונה אותו, וגם כי הוא מאוד "מדבר עיר". ולכל יציקה הוספתי חפץ מהרחוב." כך, למשל, היא משלבת פנקס מהמסעדה בה היא עובדת, בד שמתאר את המכבסה אליה היא הולכת ואפילו שקית מהדוכן בו היא קונה פלאפל.

היצירה היא תוצר של מסע חיפוש של ביטון, שבחנה רחובות בישראל והחלה לצלם אותם. היא החליטה להתמקד בחוויות האישיות שלה ולהציג דרכן את סיפור הרחוב. את החפצים, היא מספרת, השיגה ממקורות שונים, את חלקם מצאה ברחוב, חלק ביקשה ואילו אחרים היו שלה.