הסטודנטים שנלחמים למען שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

שוברים את כל הסטיגמות: הסטודנטים בגרעין סמ"ן מקדמים נגישות בקמפוסים

ב - 3 לדצמבר צוין היום הבינלאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. עבור הסטודנטים בגרעיני סמ"ן, זאת הזדמנות טובה להעלות את המודעות לנושא הנגישות באקדמיה ובכלל. במציאות שבה רק אחוז קטן ביותר מכלל הסטודנטים בישראל הם סטודנטים עם מוגבלויות, הם שואפים לקדם את זכויותיהם ובמקביל לנפץ את הסטיגמות בחברה שלנו.

גרעיני סמ"ן (סטודנטים מקדמים נגישות) פועלים כבר כשלוש שנים ב - 14 קמפוסים ברחבי הארץ. זהו מיזם שמשותף להתאחדות הסטודנטים ולארגון 'מסד נכויות' של ג'וינט ישראל. עיקר הפעילות של החברים הוא קידום הזכויות של סטודנטים עם מוגבלויות בקמפוסים, לצד העלאת המודעות לנגישות בקרב הסגל והסטודנטים.

במציאות של היום, זהו צורך הכרחי מאוד לסטודנטים עם מוגבלות פיזית, חושית או נפשית. "קיימות היום תקנות מאוד בסיסיות בתחום הנגישות. אמנם יש הרבה מוסדות ששמים את הנושא בראש סדר העדיפויות, אבל הדרך עוד ארוכה." אומר אסף קמיליאן, מנהל גרעיני סמ"ן וסטודנט בשנה ב' ללימודי עבודה סוציאלית באוניברסיטת אריאל.

"למשל, אנחנו רואים לא פעם שהרצאות וקורסים הם לא נגישים. סטודנט עם לקות שמיעה, למשל, לא תמיד מקבל מצגות לפני השיעור וכך לא יכול לעקוב אחרי המתרחש. הוא לא חלק מהשיעור ומתקשה להשלים את החומר." הוא ממשיך. לדבריו, לחוסר הנגישות יש השלכות רבות על הסטודנטים, כשהמצב יכול אפילו להביא לנשירה מהלימודים.

אסף מציין שכמות הסטודנטים עם מוגבלות בישראל היא נמוכה במיוחד. "עצם הכניסה לאקדמיה היא קשה לאותם סטודנטים. מי שאין לו מעגל תמיכה חברתי וכלכלי מתקשה להתקבל ללימודים וגם לשרוד בהם במהלך התואר."

כדי להתמודד עם המצב, פועלים בגרעינים לסייע לסטודנטים לקבל את התמיכה שהם זקוקים לה. בין ההישגים אליהם הגיעו בגרעינים הוא מציין הנגשה של מבנים בקמפוס, בין היתר גם דרך קמפיין לשמירת השורה הראשונה בכל הרצאה לסטודנטים עם מוגבלות. קמפיין נוסף כלל פנייה למרצים ולסגל האקדמי, "רצינו להעלות את המודעות שלהם לנושא הנגישות, כדי שהנושא יהיה חשוב להם וכדי שישמעו את הבקשות מצד הסטודנטים שלהם."

הגרעינים עצמם כוללים סטודנטים עם וללא מוגבלות שפועלים יחד. "אחת המטרות שלנו היא ליצור מעגלים משותפים." מסביר אסף. "אנחנו מאמינים שרק שיח בגובה העיניים יכול לשבור סטיגמות ולשנות דעות שליליות. אנחנו מראים לסטודנטים עם וללא מוגבלות שניתן לשנות עמדות ושרב הדומה על השונה."

גולשים שאהבו את זה קראו גם:

• הסטודנטים שלא מחכים לסוף התואר כדי להשפיע ולשנות את העולם
• הכירו את הסטודנטית לקויית הראייה הראשונה שלומדת רפואה בישראל
• איך פועלים כדי להבטיח שוויון זכויות לסטודנטים עם לקויות למידה בישראל?
• סטודנטית ובלוגרית אופנה ממש לא נותנת למחלת ניוון השרירים לעצור אותה
• החיים עם אחי המיוחד: סטודנטית פתחה קבוצה לאחים לאנשים עם צרכים מיוחדים

"חשוב שהחברה תפעל כדי שכולם יוכלו לרוץ אל המטרה בצורה שווה"

לעינב יעקובי, סטודנטית בשנה ד' ללימודי חינוך על יסודי במכללת לוינסקי ורכזת גרעין סמ"ן במכללה, יש קשר אישי לתחום הנגישות. "לפני כשנתיים וחצי עברתי תאונת דרכים. מאז התאונה אני נעזרת בקביים ומתמודדת עם מחלה שנקראת CRPS מסוג 2, כאב כרוני שמגיע מפגיעה במערכת העצבים של הרגל." היא מציינת שהחלה לפעול למען נגישות עוד לפני תאונת הדרכים, כאשר במכללה פעל ועד סטודנטים למען נגישות, שבשנה שעברה הצטרף לגרעין סמ"ן.

"לוועד הצטרפתי לפני התאונה, הגורל שלי כנראה ידע משהו שאני לא ידעתי. מה שהביא אותי להצטרף אז הייתה הרגשה מאוד חזקה שיש אוכלוסייה שאין עליה מספיק דגש. היה נראה כאילו בחברה שלנו לא מספיק מסתכלים עליה, לא באמת רואים אותם." היא מספרת.

כמי שתשתלב בקרוב במערכת החינוך כמורה, היא מציינת שלדעתה אין מודעות מספקת לתחום הנגישות. "התחלתי ללמד השנה במסגרת שנת הסטאז' שלי. בבתי הספר שהגעתי אליהם לא ראיתי עוד מורים רבים עם מוגבלויות. בחדר המורים רק אני ועוד מורה אחת עם מוגבלות פיזית. אני יודעת שיש היום ניסיון של משרד החינוך לשלב מורים עם מוגבלות כמה שיותר, אך הניסיונות לא תמיד צולחים."

"יום שוויון הזכויות לאנשים עם מוגבלויות חל בשבוע שעבר, אבל אף אחד לא דיבר עם התלמידים שלי על הנושא. לדעתי, אני המורה היחידה שחשפה אותם אליו בשיעורים ודיברה איתם על הדברים שאנחנו כחברה יכולים לעשות כדי לקדם נגישות." היא מוסיפה. "בחברה שלנו עדיין יש סוג של פחד ממוגבלויות, זה משהו סמוי, שנמצא בתת המודע שלנו."

עינב וחבריה לגרעין במכללה פועלים בכל הכוח כדי לשנות את המצב. "משום שאנחנו מכללה לחינוך, אנחנו שמים דגש לא רק על האפשרות שיהיו לנו בעתיד תלמידים עם מוגבלות, אלא גם על העובדה שהסטודנטים יהיו מחר מורים ויחנכו את דור העתיד. להסברה שלנו יש חשיבות גדולה מאוד, ולמורים יש יכולת להעביר את המסרים של מודעות ונגישות הלאה."

השינוי, אומרת עינב, חייב להתחיל בסטודנטים עצמם, עם ובלי מוגבלות. "אפשר לדמות את זה למרתון. כולנו רצים בחיים האלה לקראת מטרה כלשהי, ולכולנו יש קשיים בדרך, מעיין חומה שצריך לטפס ולעבור אותה. לאנשים ללא מוגבלות אולי קל יותר לטפס ולהתגבר על המכשולים, אך עבור אנשים עם מוגבלות הדרך תהיה קשה יותר. לפעמים אני מרגישה שזה מה שאני צריכה להתמודד איתו, עם הצורך להכין את עצמי לקראת הטיפוס הזה, שנראה לאחרים אולי כדבר קל. חשוב שהחברה ללא מוגבלות תתייחס לקיר הזה, ותבין שהיא צריכה לפעול כדי שלכולם תהיה האפשרות לרוץ אל המטרה."

לסטודנטים אחרים עם מוגבלות בארץ, חשוב לה לומר "למרות כל הקשיים, הכל אפשרי. יש לנו תפקיד כפול, גם לממש את המטרות שלנו ולהגיע ליעד וגם לדאוג לאחרים ולהעביר את המסר שלנו. אנחנו חייבים להילחם על המסר הזה."