סטודנט הקים פרויקט להעצמת צעירים עם אוטיזם דרך ספורט

היוזמה שמקדמת צעירים עם צרכים מיוחדים - בכוח הספורט

"עם קצת אמונה וכוח רצון, אפשר להגיע להכל"

את פרויקט "איתן - כל אחד יכול" הקימו לפני כעשרה חודשים יניב בניאן, סטודנט בשנה הראשונה לתואר ראשון בתקשורת במסלול האקדמי המכללה למינהל והודאל יחזקאל, שיתחיל בשנה הקרובה לימודי פסיכולוגיה במרכז הבינתחומי. השניים הם חברי ילדות שגם ערכו יחד את ההכנה לגיבושים בצבא. כשני חיילים קרביים התקרבו בזמן השירות ולקראת השחרור החליטו להתנדב יחד והגיעו לסניף פתח תקווה של עמותת אלו"ט למען אוטיסטים.

"במועדונית של אלו"ט פגשנו חמישה חבר'ה על הספקטרום האוטיסטי בתפקוד נמוך. התנדבנו שם שנה וחצי התנדבות מלאה, היינו מגיעים בכל יום שישי." מתאר יניב. "אחרי שנה וחצי התחלתי להיות מדריך ב'מרכז דקל', למען אוטיסטים בתפקוד יותר גבוה. אלו אנשים שמדברים, יש יותר שיתוף פעולה, חבר'ה שאפשר לעשות איתם שינוי ו'להניע גלגלים'. התגלה בפניי עולם אחר לגמרי."

באותו זמן, החלו שני החברים גם ללמוד בקורסי ספורט בוינגייט. הודאל למד בקורס אמנות לחימה ויניב שקל תחילה להפוך למדריך ספינינג ואז החליט ללמוד בקורס הדרכת כושר. ההתקרבות לספורט הביאה את יניב גם להתעניין בקשר של הצעירים איתם עבד לעולם הפעילות הגופנית, והוא מתאר שגילה תמונה עגומה למדיי.

"ראיתי שהחבר'ה האלה לא עושים כלום, כל היום באייפונים ובמחשב. התחלתי לשאול שאלות לגבי מה קורה איתם אחר הצהריים. גיליתי שאין להם כל כך חיי חברה, אם יש אלו עמותות שמקדישות שעה וחצי ובזה זה נגמר. אמרתי, למה לא לאמן אותם בספורט?" הוא מספר.

יניב התייעץ עם הודאל בנושא והם החליטו להתחיל יחד בפרויקט שינגיש ספורט לאנשים עם צרכים מיוחדים. כך נולדה תכנית "איתן". השניים החלו מאימון של אדם אחד, ובהדרגה הגיעו לעוד ועוד מאומנים. היום מונה הפרויקט כשלושים חניכים בטווח גילים נרחב מאוד שכולל מבוגרים וילדים מגיל 9 ועד 30. מלבד שני המייסדים הצטרפו עוד שלושה מדריכים.

בתחילת הדרך, הם מתארים שחיפשו לעצמם שם שימחיש את מהות הפרויקט. "בהתחלה היה לנו רק הלוגו והסיסמה שלנו, 'כל אחד יכול'. יניב היה בטקס לזכרו של בניה שראל, לציון שנה לנפילתו במבצע צוק איתן. המילה עצמה מסמלת עוצמה, כוח ונחישות. יש לנו חברים שנפצעו או נהרגו במבצע. הכל התחבר לנו יחד ובחרנו בשם איתן." אומר הודאל.

לדבריהם, האימונים בתכנית הם מגוונים מאוד ומותאמים למטרות וליעדים שמציבים המדריכים יחד עם המאומנים והוריהם. הם מתאימים את התכנית ליעדים שמציבים לעצמם, החל מאימון כושר רגיל או חיזוק שרירים ועד להדרכה לקראת חצי מרתון.

אחד ההיבטים שבאים לידי ביטוי באימון הוא גישת NLP, אותה למד הודאל בעברו במסגרת קורסים. "זו שיטה טיפולית שמזכירה קואצ'ינג, בה לומדים להכיר שפת גוף ברמה גבוהה כדי למנף אנשים ולהביא אותם למצוינות. אפילו לפי תנועות העיניים ניתן להבין מה האדם שמולך חש, גם אם הוא לא מדבר או מתקשר וכך היא עוזרת להבין כל אדם."

מנפצים מיתוסים על צרכים מיוחדים

מעבר להיבט הכושר הגופני, השניים אומרים שלפרויקט יש תרומה גדולה מאוד למאומנים וכי דרך הספורט, הצעירים מצליחים להגיע להישגים אישיים שעד כה לא האמינו שיצליחו להשיג. "כבר גילינו שחוץ מלהיות מאמנים, אנחנו מתעסקים כבר בספורט טיפולי. אנחנו משפרים גם את העניין של התנהגות ותקשורת תוך כדי האימון. אנחנו קוראים לזה 'קוד החיים'." אומר יניב.

"אנחנו אוהבים לומר שהאימונים הם פחות כדי להפוך את החניכים לשרירנים אלא יותר כדי לפתח את הפן התקשורתי ולהעצים אותם בחיים וביום יום." מוסיף הודאל."יש חבר'ה שלא מתקשרים יותר מדיי, אבל כשהם חוזרים הביתה אחרי האימון רואים חצי חיוך, כל שפת הגוף שלהם משתנה. ההורים אומרים שהילד זוהר, שהם לא ראו אותו כך לפני כן. אחרי כמעט שנה של עבודה קשה, התוצאות מדברות בעד עצמן." הוא אומר.

יניב מציין מקרה שנגע לליבו, של תהליך שעבר צעיר שאימן. "רצינו לעשות את מרוץ חולון, של 3 ק"מ. אימא שלו אמרה לי בהתחלה: עזוב, הוא לא יצליח. אמרתי לה: 'הבן שלך כוכב, הוא יודע לרוץ, כיף לו, למה שלא יעשה את המרוץ הזה? בשבילו זה יהיה הישג מאוד גדול. ברגע שיגיע עם מדליה, מבחינתו זו הצלחה, משהו שהוא עשה באופן עצמאי לחלוטין ואף אחד לא עזר לו.' במהלך היום יש אנשים שעוזרים, אבל ברגע שאתה רץ, זה רק אתה."

"אחרי ויכוחים אמרתי לה, 'תני לי לאמן אותו. נעשה את זה כמו שצריך ואני מבטיח לך שהוא יגיע לך עם מדליה ואת תתגאי בבן שלך'. היא לא האמינה בו שהוא יכול לעשות את זה, הוא בן 24. הגיע יום המרוץ, סיימנו אותו בהצלחה מאוד גדולה. אמרתי לו לקחת את המדליה שקיבל ולהראות לאימא שלו. היא התחילה לבכות. הסתכלתי עליה ואמרתי לה: 'את רואה? עם קצת אמונה וקצת כוח רצון, תראי לכמה אפשר להגיע.'"

יניב והודאל אומרים שחלק מהמטרה בפרויקט שלהם היא לנפץ דעות קדומות של החברה לגבי אנשים עם צרכים מיוחדים, ואפילו לגרום להורים עצמם להאמין מחדש בילדיהם. "אנחנו שוברים מיתוסים של הרבה אנשים. כשאנחנו מגיעים להורים הביתה לפגישות התייעצות, רואים על הפנים שלהם שהחברה כבר איבדה תקווה בילדים שלהם ובכך שהם יכולים לעשות דברים. הם כל כך צמאים למידע וכל כך רוצים שהבן שלהם יעשה את הדבר הכי קטן, כי מבחינתם זה הישג מאוד מאוד גדול. זה לשבור מיתוס של הורה שלא האמין בבן שלו. זה דבר מאוד גדול."

גולשים שאהבו את זה קראו גם:

• סטודנטים השתתפו במרוץ כדי לממן ניתוח מציל חיים לילדה מזנזיבר
• בעמותת הסטודנטים השמים הם הגבול פועלים לקידום נוער בסיכון
• סטודנטית הקימה קבוצה למען אחים לאנשים עם צרכים מיוחדים
• שתי סטודנטיות יזמו משחקיה לילדים על הספקטרום האוטיסטי

מקבלים חיזוק חיובי מהכנסת

במסגרת יום הסטודנט השנתי, שהתקיים לפני כשבוע בכנסת, הוענקו תעודות הוקרה ל - 7 סטודנטים מרחבי הארץ על פעילות חברתית משמעותית. ביניהם היה גם יניב שהגיע לקבל תעודת הצטיינות על הפרויקט ולספר לחברי הכנסת על הפעילות בו. באותו היום גם הגיעו נציגי הסטודנטים לוועדות השונות והשתתפו בדיונים בנושאים כמו תעסוקה, מעמד האישה באקדמיה ותחבורה ציבורית לסטודנטים.

"זה היה מעמד מאוד מרגש. פתאום מעריכים את מה שאתה עושה. אני והודאל הגענו לשם ואמרתי לו: 'אתה מאמין שלא עברה שנה ממה שאנחנו עושים ותראה לאן אנחנו מגיעים, אם אלה כתבות בעיתון או להיות בכנסת, המקום הכי מכובד במדינה'" אומר יניב.

"זאת התרגשות לא נורמלית, לבוא ולדבר על הפרויקט כשאתה יודע מהיכן הוא התחיל ומה הבסיס שלו, כשאתה יודע שהוא התחיל מהכוונה הכי טובה שיש ופתאום אתה מסביר עליו לאנשים. במיוחד כשגם המשפחה וחברים באגודת הסטודנטים שומעים אותך. זה רגע שאי אפשר לשכוח אותו. האדרנלין בשמיים."

יניב והודאל אומרים שההערכה הזו רק מדרבנת אותם להמשיך ולקדם עוד את הפרויקט שלהם. "זה נותן לנו עוד דלק להמשיך לתת ולעשות את מה שאנחנו עושים. גם בלי זה אנחנו ממשיכים לפעול, אבל זה נותן לך רגע לעצור מכל העבודה ופתאום לקבל כאלה מחמאות. זו טפיחה על השכם, לראות שאנחנו באמת עושים את זה טוב".

הם מספרים שבימים אלה הם עורכים סדנאות לבחירת מדריכים נוספים. "המאמנים צריכים להיות אנשים מיוחדים מאוד, זו עבודה קשה ומאוד מאתגרת, שמצריכה הרבה משאבים." אומר הודאל. הוא מציין שהשאיפה היא להתרחב לעוד תחומים וכך הם יוצרים קשר גם עם קואצ'רים, יועצי תזונה, פיזיותרפיסטים ומנתחי התנהגות.

"כבר עכשיו התפתחנו לעוד ערים בארץ, מכפר סבא ועד אשדוד, כשהרעיון הוא להתפרש יותר ויותר. כל חניך מביא איתו עוד חניכים, הפרויקט מתפשט מפה לאוזן. אנחנו חושבים גם להגיע הלאה אפילו לחו"ל, יש אנשים שמתעניינים." מסכם הודאל. "זה משהו שחסר ונוצר לו ביקוש. אחד מכל 70 אנשים היום הוא אוטיסט, יש אנשים רבים בחברה עם צרכים מיוחדים. גם להם מגיעה האפשרות לעשות ספורט, להתפתח ולעבור העצמה."