על סמארטפונים וסטודנטים - הרגלי למידה בעידן הדיגיטלי

טכנולוגיה בלימודים - הצלה או סיוט לסטודנטים?

כולנו מכירים את התופעה הבאה: אתם באמצע הרצאה משעממת במיוחד, ונאבקים על הניסיון לסכם את מה שאומר המרצה ה"מרתק" שעל הפודיום. ואז, אתם מוותרים. הסחות הדעת נמצאות ממש מתחת לאף - פייסבוק, יוטיוב, אפליקציות ומשחקים כמו קנדי קראש הופכים למפלט הבטוח והנעים שלנו מהשעמום. על תקופת המבחנים אין מה לדבר, וסטודנטים רבים מוצאים עצמם עושים כל דבר אחר חוץ מללמוד, ובדרך כלל האשמה תוטל על הטכנולוגיה.

אז מה באמת נכון לגבי השילוב של פייסבוק ולימודים? האם מדובר בסיוט שיכול להרוס את הסמסטר ולהחריב לכם את הממוצע, או שאולי לא הכל נורא ואפשר אפילו ללמוד דרכו משהו? התשובה לא חד משמעית. כמו לגבי הרבה נושאים בקמפוס, גם כשזה מגיע לממים וליוטיוב יש תומכים ומתנגדים.

הנה כמה סוגים של סטודנטים והיחס שלהם לטכנולוגיה בקמפוס:

המכורים

לפי כמה מחקרים, חלק גדול מאתנו פשוט מכורים. הרבה סטודנטים מדווחים שהם פשוט לא יכולים לעבור שיעור בלי להתעדכן בפייסבוק, להסתכל על אתרים שונים באינטרנט או לשחק משחקים בסמארטפון. הזמן הממוצע בו סטודנטים יכולים להעביר לפני שהם פשוט חייבים לבדוק את הסמארטפון עומד על עשר דקות בערך, ופרק הזמן הזה הולך ונעשה קצר יותר.

השיא בקנדי קראש אולי ממלא אותנו באושר עילאי רגעי, אבל לא בטוח שהוא יכול להציל את הממוצע שלנו. במקרים כאלה, הדבר יכול ממש לעלות במחיר הציונים של אותם סטודנטים, שבסופו של הסמסטר מוצאים את עצמם כשאין להם מושג על מה דיבר המרצה לאורך הקורס.

עבור חלק מהסטודנטים, המחשב הוא חלק בלתי נפרד מהלמידה, והם ממש לא יכולים לשרוד בלעדיו. הדבר רלבנטי במיוחד עבור סטודנטים עם לקויות למידה, שלפעמים חייבים את הטאבלט או הסמארטפון כדי לעבור בשלום את ההרצאה, וכדי באמת לזכור ממנה משהו.

הטכנופובים

בכל כיתה יש לפחות אחד כזה. אלו הם סטודנטים שלא מסתדרים עם הסמארטפון, לרובם אין חשבון בפייסבוק, וחלקם אפילו לא מביאים מחשב ללימודים ומסכמים את כל ההרצאות בכתב יד, במחברות. באופן מעט מפתיע, לא תמיד מדובר בבני הגיל השלישי שפוקדים את הקמפוסים, אלא בצעירים שהטכנולוגיה פשוט לא עושה להם טוב.

כמובן, לא בטוח שהם לומדים טוב יותר מחבריהם ה"מכורים" לטכנולוגיה. יש המון סוגים של חוסר הקשבה בשיעור שלא מצריכות טכנולוגיה בכלל, ולראייה דורות הסטודנטים שפקדו את האקדמיה בעבר, כשעוד לא הומצא אפילו המחשב! אבל מה שבטוח הוא שהטכנופובים מראים רושם של השקעה ובקיאות במתרחש בכיתה. בדרך כלל, הם גם מהווים מטרה לקראת תקופת המבחנים, כשכולם דורשים מהם לשתף את הסיכומים שלהם.

החכמים

מסתבר שגם בעידן הדיגיטלי, מידתיות היא כלי להצלחה. הסטודנטים החכמים הם אלה שיודעים לעשות את השילוב המושלם בין לימודים לבין הסחות הדעת הטכנולוגית, ומרווחים מכל העולמות. הם יודעים לתבל את תקופות הלמידה האינטנסיבית למבחנים במעט הומור וקשרים חברתיים, אבל יודעים איפה לשים את הגבול מבלי שדפי הממים האוניברסיטאיים ישתלטו להם על החיים. הם גם משכילים להשתמש בפייסבוק כדי להיות מעודכנים בכל מה שקורה בקמפוס, ולהישאר בקשר עם חבריהם לחוג.

יש גם אפליקציות שדווקא נועדו לעזור לסטודנטים ללמוד. החל מתזכורות, דרך אפליקציות להכנת ביבליוגרפיה בקלות, ועד לכאלה שממש מנתחות את דפוסי הגלישה ומציעות תכנון מחודש שכולל פחות פייסבוק ויותר קריאת מאמרים. נראה שהטכנולוגיה אולי דווקא כן יכולה לעזור לנו בדרך לתואר.

גולשים שקראו את זה אהבו גם:

• אפליקציות לסטודנטים - יישומונים שיעזרו לכם בשנת הלימודים
• מה באמת עושים סטודנטים במקום ללמוד? החיים בתקופת מבחנים
• איך להצליח ללמוד ולהישאר בחיים - פתרונות לשיעמום ולהסחות דעת
  

והמרצים

מה לא אמרו כבר על דור הסטודנטים של ימינו? שאין להם הרגלי למידה, שהם עצלים ואין להם כוח רצון? הרבה מרצים (מהסוג שכנראה עדיין מנסה ללמוד את השימוש במקרן שקפים או מתעקש על קלטות הווידאו) חושבים שהטכנולוגיה עלתה לנו לראש, והם מצידם מנסים למנוע את הכניסה שלה לכיתות.

אפשר להאשים את פייסבוק, הסמארטפונים ודומיהם בהישגי הסטודנטים, אבל זו תהיה בגדר התעלמות משורש הבעיה. העולם השתנה, ויחד איתו גם אופן הלמידה של הסטודנטים. מרצים שרוצים להישאר בעניינים חייבים להתאים עצמם לשינויים ולרענן את שיטות הלמידה, שחלקן נתפסות כבר כמיושנות ולא יעילות. הריכוז של הסטודנטים והדברים שמרתקים אותם השתנו. הרצאות פרונטליות כבר אינן מספיקות כדי לזכות בתשומת ליבם. במקום לאסור על השימוש בטכנולוגיה בכיתה, אולי מוטב כי המרצים יתחילו לשלב אותה בהוראה עצמה.

יש מרצים שדווקא כן מוצאים דרך לשלב אפליקציות, פייסבוק בלוגים ואתרים בהרצאות שלהם. כיום יש מסלולי לימוד שמקדישים חלק ניכר מהמחקר והלמידה להשפעות המדיה החברתית על חיינו, ועל האופן בו הם משקפים תהליכים חברתיים. המרצים האלה לא רק שאינם אוסרים על הכנסת הסמארטפונים לכיתות, אפילו מראים סרטוני יוטיוב וממים בכיתה כחלק מההרצאות.