תואר או ניסיון? הגורו של מחפשי העבודה עונה על השאלות שמטרידות את כולנו

28/10/2014 מאת: מערכת "לימודים בישראל" (5,638 צפיות)

לצד חגיגות פתיחת השנה במכללות ובאוניברסיטאות, נראה שאין מנוס מלהעלות את השאלה - מה יעלה בגורלם של מאות אלפי הסטודנטים הגודשים את מוסדות הלימוד ביום שאחרי סיום התואר?

 

יואב מלמד (31), המוכר לרבים כמקימה של קבוצת הפייסבוק "משרות הייטק ושיווק ללא ניסיון", גורס שבהחלט יש סיבה לדאגה. אחרי שמצא עבודה ליותר מאלף בוגרים, נראה לנו שכדאי לכם לשמוע מה שיש לו להגיד. 

 

 

 

המידע באתר הועיל ל89% מהגולשים.
 

עזרנו גם לך? דרג אותנו:


 

דוקטור לעבודה


ליואב מלמד יש הרבה ניסיון בצייד משרות. את הסיטואציה של שפצור קורות חיים, הגשת מועמדויות, הגעה לראיונות והמתנה לטלפון הוא מכיר מקרוב כבר מגיל שש עשרה. אך מה שגרם לו לפצוח לפני שנתיים במהלך שיהפוך אותו לימים למעין גורו של מחפשי העבודה בעולם ההיי טק הישראלי, היה דווקא האבטלה של אשתו. כמה חודשים קודם לכן היא סיימה תואר ראשון במדעי המחשב ועל אף שצלחה את הלימודים עם ציונים גבוהים במכללה טובה, התקשתה למצוא עבודה.

 

"חשבתי שאולי היא מפספסת משהו ושאני יכול לעזור אז התחלתי לחפש לה גם". הוא מספר. אך התמונה אליה נחשף הייתה עגומה למדי: "בתחום ההייטק כמעט כל משרה מחייבת ניסיון תעסוקתי קודם של שנה או שנתיים". כתוצאה מכך, אלפי הבוגרים הטריים נאלצים להתחרות ביניהם על מספר מצומצם מאוד של משרות התחלתיות.

 

"החלטתי לבדוק מה קורה ברשתות החברתיות, ראיתי שאין קבוצה לחסרי ניסיון וחשבתי שזה משהו שראוי לעשות. באותם ימים אם היית אומרת לי שיהיו 53 אלף חברים בתוך פחות משנתיים וזאת תהיה הקבוצה הכי גדולה, קהילתית ויעילה בארץ הייתי אומר שאת חיה בסרט". במידה רבה, זה בדיוק מה שקרה. אשתו אמנם מצאה עבודה בתוך שבועיים, אבל בקשות לעזרה מבוגרי לימודים אחרים החלו לזרום בקצב. רבים מהם היו קרובים לייאוש.

 

"בחודשים הראשונים העבודה שלי הייתה מאוד סיזיפית", הוא מספר. "אחרי שלוש או ארבע שעות של חיפוש בקבוצות ואתרים מצאתי ארבע משרות במקרה הטוב". את המשרות שמצא, הוא העלה לקבוצה. כשהבין שזה לא מספיק, התחיל ליזום פניות למעסיקים ולהסביר מדוע כדאי להם להציע עבודות לבוגרי אקדמיה חסרי ניסיון תעסוקתי. אלה שהסכימו להקשיב, הרוויחו עובדים מלאי מוטיבציה ופתוחים ללמידה, בעלי נכונות לעבוד תמורת משכורות התחלתיות ולהתקדם בהדרגה בתוך הארגון.

 

אף אחד כבר לא מתרגש מהצטיינות בלימודים

 

בתוך כך, קבוצת משרות הייטק ושיווק לחסרי ניסיון גדלה במהירות והחלה להשפיע על המודעות של הציבור ושל המעסיקים למצוקתם של חבריה. "אחרי חודש היו 5,000 חברים ואחרי חצי שנה התחלתי לפנות לכלי התקשורת ולהיות מנהל יחסי ציבור של הקבוצה". החל מאותו שלב, פניות מאנשי תקשורת התחילו להגיע בזו אחר זו. יואב נענה לכולן, מנצל כל הזדמנות להגיע לכמה שיותר אנשים כדי להבהיר שיש מצוקה שצריך לטפל בה.

 

במקביל להעלאת המודעות, השתפרה יכולתה של הקבוצה לסייע גם בהשמת עובדים בפועל: "ככל שאני יודע, מעל אלף אנשים מצאו עבודה בוודאות במשרות שפורסמו בקבוצה. זה מדהים בעיני ומרגש וגורם לי להמשיך להשקיע בהתנדבות כמה שעות ביום".
נכון לעכשיו, מתפרסמות בקבוצה כשישים הצעות עבודה מדי יום, אך בינתיים הפכה הקבוצה להיות הרבה יותר מלוח מודעות. מדובר בקהילה וירטואלית פעילה ותוססת, המאפשרת לאלפי מחפשי עבודה לשאול שאלות ולקבל תשובות, לתמוך זה בזה, להחליף מידע ולפעמים גם לשחרר קיטור.

 

יואב מצדו מתחזק את הפעילות בקבוצה באמצעות זרם קבוע של פוסטים מעודדים, קישורים לכתבות רלוונטיות, אירוח מומחים שונים שיענו לשאלות במפגשי צ'אט וכמובן - פרסום הצעות עבודה. בקיץ האחרון הוא החליט שהגיע הזמן לעלות לשלב הבא והתחיל לייצר מפגשים פרונטאליים קבוצתיים למחפשי עבודה, ללא עלות. בינתיים היו שני מפגשים כאלה והשלישי - בדרך.

 

רבים מהאנשים שפונים ליואב על בסיס יומיומי הם בוגרים שמתחילים את דרכם בשוק העבודה אבל מסתבר שכמה מהדברים הכי חשובים שיש לו לומר רלוונטיים דווקא למאות אלפי הסטודנטים החובשים בימים אלה את ספסל הלימודים:

 

"אם יש משהו שאני למדתי מהשנתיים האחרונות ומהאינטראקציה הבלתי פוסקת עם מובטלים ומעסיקים, זה שבמציאות התעסוקתית של היום העניין של לימודים והשכלה משחק הרבה פחות תפקיד מפעם. לדוגמה במקרה שלי. כבר לפני כמה שנים כשסיימתי תקשורת וקולנוע בהצטיינות דיקאן כפולה, זה לחלוטין לא עזר לי. הלכתי למשרדי פרסום וחברות יח"צ ואמרו לי חד וחלק - מבחינתנו היה עדיף אם היית מנצל את הזמן לעבוד בחינם ומסיים עם ממוצע 61". זה משהו שתקף להרבה מאוד אנשים היום ומה שחבל שרובם מבינים את זה רק מאוחר. צריך להתחיל לחפש עבודה כמה שיותר מוקדם, גם אם זמינים ליום יומיים בשבוע בשנה ב' כי הניסיון יהיה בעל תפקיד משמעותי. אני רואה את זה כל הזמן בקבוצה".

 

היית אומר שעדיף לא ללמוד בכלל?

 

"אני ממש לא אומר שתואר ראשון הוא דבר מיותר. צריך תואר. זה הפך לנורמה ומי שלא יעשה תואר ראשון לא יהיה לו שום סיכוי. רק שבן אדם שהולך ללמוד צריך להבין שזה לא מספיק, שזה נתפס היום כתנאי סף. שכולם לומדים לתואר ראשון גם במשרה פקידותית כדי לענות לטלפונים. אני אישית מאמין שבמכללה ובאוניברסיטה מלמדים אנשים לחשוב, לפתוח את הראש ולהרחיב אופקים.

 

לא הלכתי ללמוד תקשורת כדי להיות יעקב אילון. ידעתי שזה מעניין אותי וזה בערך התחום שלי, שאם אלמד באוניברסיטה טובה זה יעשיר אותי ברמה החשיבתית ואני מאוד מרוצה מזה. בחורות שלמדו איתי וחלמו לצאת מתואר ראשון בתקשורת ולהיות יונית לוי - ברור שהן התאכזבו. כל מה שאני אומר זה תדעו למה אתם נכנסים, תדעו שללמוד לא מספיק, תתחילו לעבוד תוך כדי הלימודים במשרות שהן לא מלצרות אלא בדברים רלוונטיים. תסיימו את הלימודים ותיקחו קורסים מקצועיים ממוקדים בדבר הספציפי שאתם רוצים להתמחות בו".

 

מכללה או אוניברסיטה?

 

"יש תחומים שאוניברסיטה יפה להם יותר ויש תחומים שמכללה. מי שילמד תקשורת באוניברסיטה, כמוני, לא יקבל שום קורס מעשי. יהיו לו שתי סדנאות וגם הן יהיו עיוניות. הוא יסיים את הלימודים עם ידע כללי רחב ובלי הכשרה מעשית נקודתית. במכללות פרטיות לעומת זאת הוא ישלם פי שלוש ויהיו לו עשרות שעות של הכשרה באולפן ובשטח. מצד שני מי שילך ללמוד מחשבים במכללה קטנה סביר להניח שלא יתייחסו אליו כמו למישהו שלמד בטכניון".

 

כשיש עזרה הדדית כולם מרוויחים

 

מה לגבי מדעי הרוח? אם כמעט בכל המקצועות תואר הראשון לא מהווה ערובה למציאת עבודה, אולי אין סיבה ממשית להספיד תחומי לימוד כמו פילוסופיה וספרות...

 

"תלוי מה הולכים לעשות אחר כך ומה השלב שבו יודעים במה רוצים לעבוד. מי שנמצא עכשיו בשלב בחיים שהוא נורא רוצה לפתוח את הראש וללמוד באוניברסיטה ואין לו עדיין מושג מה הוא ירצה לעשות אחר כך - יופי, שילך על זה. אפשר ללמוד משהו נחמד, מעניין ומעשיר ולעשות את ההתמקצעות בהמשך הדרך. לעומת זאת בשביל אנשים שיודעים מראש מה הם רוצים אז חבל על הזמן, כדאי להתמקד וללמוד מסלול יותר טכני ומעשי".

 

אם המסר העיקרי של יואב לסטודנטים הוא שאף פעם לא מוקדם מדי לצבור ניסיון תעסוקתי בתחום, המסר שלו לבוגרים שמחפשים עבודה הוא - לא להירתע מעזרה הדדית ושיתוף אחרים בתהליך: "פעם הגישה הייתה שאם אני מפרסם משרה שכבר שלחתי אליה קורות חיים אז אני מחבל לעצמי בסיכויים. היום לשמחתי אנשים כבר מבינים שזה לא ככה. אם בנאדם יחפש עבודה בעצמו בלי להתעסק עם רשתות חברתיות ושיתופים הוא יגיע מקסימום לשתי משרות ביום. לעומת זאת אם ישתף את אותן שתי משרות עם עוד שלושים אנשים, ועוד שלושים אנשים יחשפו את השתיים שלהם, יש כבר שלושים אנשים שהעלו שישים משרות. ככה כולם ייהנו והשישים חברה המתאימים ביותר לשישים המשרות האלה הם אלה יתקבלו. במאקרו הגישה הזאת תורמת הרבה יותר". 

 

יש לכם משהו מעניין לספר? - אתם מוזמנים להשאיר לנו הודעה