לימודי חינוך כפשרה או לימודי פסיכולוגיה?

היי שני,
אני בת 23 עם ממוצע בגרות 90 ופסיכומטרי 551,
החלום שלי הוא לעבוד במקצוע טיפולי בבי"ח עם הרבה עיסוק בבריאות הנפש כמו פסיכולוגיה.. והבנתי שאני יכולה להתקבל לאקדמית בת"א אם אשפר את הציון ל610, עם זאת הייתי בלחץ להתחיל כבר ללמוד ונרשמתי ללימודי חינוך מיוחד במכללה בת"א, עם ידיעה שאני לא מעוניינת לעבוד כמורה בסופו של דבר אלא להמשיך לתואר שני באוניברסיטה בליקויי למידה ולימודי אבחון דידקטי ולעבוד גם באופן עצמאי... רציתי לשאול עד כמה המקצוע טיפולי או שהוא יותר טכני, ועד כמה ניתן להצליח בו?
אני פוחדת שמתוך התפשרות ופחד להוציא שוב ציון נמוך בפסיכומטרי אני הולכת למסלול שאני לא יודעת עד כמה תהיה לי בו עבודה אם אני לא ממש רואה את עצמי עומדת מול כיתה ומלמדת אלא יותר מטפלת ומאבחנת באחד על אחד...
חשבתי ללמוד עכשיו לפסיכומטרי עד תחילת הלימודים (אני יכולה לגשת רק בדצמבר) ואחרי סמסטר אחד לראות אם אני יכולה לעבור או לא, אבל מצד שני זה נראה לי קצת כמו בזבוז זמן וכסף...

מצד אחד אני ממש רוצה להתחיל כבר ללמוד ומרגישה שזה מאוחר מדי לשפר בגרויות ופסיכומטרי כי אני כבר בגיל די גדול, ומצד שני אני פוחדת שאני עושה טעות ואני אתאכזב מהתואר... אני מאוד מבולבלת ודי משנה דעה כל הזמן, אשמח לדעת את דעתך...