אני בת 35, נשואה ואם לשני ילדים (4.5 ו-3). אף פעם לא ידעתי באמת במה אני רוצה לעסוק.רק בגיל 27 החלטתי ללמוד תואר ראשון רק לשם התואר וגם כי הרגשתי שלכל חברותיי תואר אקדמי ורק לי לא, רציתי להרגיש טוב עם עצמי ולהעלות את הבטחון שלי.זה אכן תרם לביטחון אך לשום דבר אחר לא. למדתי תואר כללי ב"מדעי החברה והרוח" כי בתחום הריאלי אינני טובה כלל. בדיעבד אני חושבת שזה שגוי, בזבוז זמן וכסף כי אני לא ממש חושבת שיש מה לעשות עם זה.אני עובדת כבר 10 שנים בתחום הלוגיסטיקה, נקלעתי לעבודה וכך עבר הזמן, ילדתי, היה לי נוח, עבודה גמישה. אך אני יודעת שאני חייבת לעשות משהו אחר. שיתן לי סיפוק והגשמה עצמית. אני יכולה להנות ממפגש עם אנשים, לעזור, לייעץ, אני כן יודעת בוודאות שיש לי יחסי אנוש מצויינים. אשמח לחוות דעת. תודה מראש.
ה
הדר גולדשמידט
נקודות לפיתוח תעסוקתי
מלי שלום, בגדול אני מאמינה שהבחירות שלנו בחיים, לרוב, אינן שרירותיות ומרביתן בהתאמה למידה שלנו עשויות להיות הדרך להגשמה אישית. לכן לא הייתי פוסלת את שנות התמקצעותך בתחום הלוגיסטיקה, יתכן והוא יוכל להיות הבסיס שעל פיו תייצרי התאמה שתספק לך את העניין והקידום.
תואר ראשון כיום משמש כבסיס להתפתחות בחלק מהארגונים, כך שיתכן ואינך רואה עכשיו את היתרון, אך בהגיעך לצומת השינוי תוכלי לראות שהוא ממצב אותך במקום של בחירה, שזה המון.
יש מספר רב של אפשרויות להתפתחות, למשל: נישת השילוח - יצוא, נישת רכש, ספקים, לקוחות, פרויקטים, שיווק. כל אפשרות כזו מכילה שלבי התפתחות שונים וכל אחת יכולה להתפתח לתפקיד שמייעץ ומסייע.
אני ממליצה לך לעשות את הבירור וההתפקסות הזו בליווי מקצועי נקודתי, הסבה כשלעצמה דורשת משאבים עצומים, קשה עד בלתי אפשרי לחזור לצומת הזו שוב.