היי, יש לי תואר ראשון בביוטכנולוגיה ומאז סיום התואר אני עובדת בעולם התוכנה. אחרי 5 שנים ממש נמאס לי אני לא נהנית והיום אפילו מובטלת כי לא יכולה לקום בבוקר לעבודה הזאת יותר. אני יודעת שיש הרבה תת תחומים במחשבים-מאד מתלבטת האם כדאי להישאר בתחום ולחקור במה אני טובה ומה אני אוהבת לעשות. או שאולי הגיע הזמן להסבה..אני כמעט בת 30 ולא יכולה לעשות תוכניות לעתיד כי איני יודעת לאן פניי מועדות. אני מאד מתחברת לתחום הטיפולי והייתי קרובה להתחיל לימודי קלינאות תקשורת אך לאחר שיקולים כלכליים החלטתי לוותר. אני אשמח להצעות..קצת מיואשת כבר..תודהה
ה
הדר גולדשמידט
הסבה ממחשבים לטיפול
סיון שלום, הספקת לא מעט לגילך הצעיר, שווה לקחת בחשבון שאם ההספק שלך כ"כ טוב בזמן כ"כ קצר תהיה הלימה להמשך. שיקולים כלכליים הם אישיים וכל אחד והכיס שלו אך כדי שאוכל לסייע תצטרכי לציין למה כן את יכולה להיערך.
קלינאות תקשורת הוא תחום טיפולי וממוקד, כל המקבילים אליו נמשכים ודורשים לפחות כמו מקצוע זה..
(ריפוי בעיסוק / פיזיותרפיה) הסבה לתחום העבודה הסוציאלית קצר במעט ונמשך שנתיים. לעומתם לימודי תעודה ללימודי תרפיה מקצועיים נמשכים בין שנה לשנתיים, כגון: בבליותרפיה - טיפול באמצעות כתיבה וקריאה דרמה תרפיה / טיפול בתנועה הידרו תרפיה - במיים ועוד.. כל תחום כזה נכנס לנישות מקצועיות רבות, למשל חלק מהמטפלים עובדים במסגרות משרד החינוך/ במסגרות בלתי פורמליות..
כיוון שכבר למדת תחום שנושק לעולם הביולוגיה יתכן שיהיה לך קל להתחבר ולהתפתח בנישות נושקות כגון טיפול עם בעלי חיים.
הסבה לפיזיותרפיה
עשיתי צעד דומה לפני, ממממ, 8 שנים. הייתי תוכניתנית מחשבים, עזבתי את העבודה והלכתי ללמוד פיזיותרפיה. היום אני עובדת בתחום וסך הכול חוץ מזה שאני שונאת אדם יש המון סיפוק, ומי שמסוגל לעבוד 40 שעות בשבוע בעבודה שהיא מאד קשה פיזית, מנטלית ובעיקר רגשית, יכול להתפרנס לא רע. יש דרישה עצומה לפיזיותרפיסטים במגזר הציבורי (קופות חולים ובתי חולים) אבל משלמים רע. מי שיודע למכור את עצמו יכול להתפרנס מטיפולים פרטיים (מינימום מקובל 200 ש"ח לשעה) אבל זו כבר יכולת שלא לומדים בתואר ראשון.... הלימודים נמשכים 4 שנים, וכמעט בלתי אפשרי לעבוד תוך כדי (ולדעתי במקצועות טיפוליים "מוכרים" אחרים זה גם כן ככה). אם את לא יכולה לעמוד בזה, תשקלי מסלול של טיפול אלטרנטיבי. המוסדות האלה יותר בנויים להיות משהו שעושים אחרי הצהריים או ביום שישי. ממליצה לך מאד ללכת לכל מיני מקומות שבהם עושים את הדברים שמעניינים אותך ולהתנדב שם במשך כמה זמן. אני למשל בזמנו התנדבתי גם בבית ספר לילדים עם שיתוק מוחין במשך כמה חודשים, וגם בבית חולים שיקומי. במקצוע טיפולי מתמודדים עם אנשים שיש להם בעיות וכאבים והם לא תמיד בשיא נחמדותם (שלא לדבר על כך שיש כאלה שגם שיא נחמדותם הוא לא משהו). את צריכה לבדוק אם את יכולה לעמוד בזה. גם אצל המטפל הכי טוב לא כל טיפול מסתיים בהצלחה וריפוי.... עצה אחרונה: אם את חושבת על פיזיותרפיה, לא ניתן להתקבל לתואר אחרי גיל 35, ולדעתי בצדק.