לימודי פילוסופיה - התופעה

דרושים: בוגרי תואר ראשון בפילוסופיה. תנאים טובים וקידום מהיר, שכר גבוה.

במודעת דרושים מעין זו, ודאי לא ייתקל אף אחד מבוגרי תואר ראשון בפילוסופיה. אם יש תואר המזוהה בתודעה יותר מכל עם ’מדעי הדשא’, הרי שזהו התואר לפילוסופיה. גם בקרב תלמידי החוג עצמו שורר קונצנזוס, לפיו לימודי פילוסופיה רחוקים מלהבטיח עבודה, שכר או תנאים בעולם הזה. ועדיין, העובדה היא כי מאות אנשים מדי שנה בוחרים ללמוד דווקא פילוסופיה. בין אם מדובר בסטודנטים לתואר ראשון, ובין אם מדובר בסטודנטים שלמדו בעבר מקצועות שונים - משפטים, מדעי החברה, ואפילו הנדסה - וחוזרים אל חלום ישן, או מגלים אותו ברגע מסויים בחיים.

ואם כבר לטפח חלומות, אז למה לא מגיל צעיר? בכנס אשר נערך באוניברסיטת ת"א ראשון מסוגו שיועד לתלמידי תיכון הלומדים במגמת פילוסופיה. הארוע נערך כחלק מארועי ’יום הפילוסופיה הבינ"ל’ וזכה לכותרת ’פילוסופיה בחיינו’. מאות תלמידי תיכון מרחבי הארץ התכנסו באולם בר-שירה בקמפוס רמת אביב לשמוע הרצאות של אישים מובילים בתחום, שעד עתה הכירו אותם רק מספרי הלימוד.

"איש לא עוסק בפילוסופיה כי זה נותן קריירה מבטיחה או כסף", פתח את הכנס הפרופ’ מרסלו דסקל, מי שכיהן בעבר כדיקאן הפקולטה למדעי הרוח, וכיום מכהן כנשיא האגודה הפילוסופית הישראלית החדשה. אולם, הוסיף, "אחד הכישורים המרכזיים של מי שלומד פילוסופיה הוא היכולת לבקר כל דבר שבו הוא נתקל: הרגלי התנהגות, תיאוריות פילוסופיות, מדעיות, או יצירות אומנות". הוא ציין, כי הרבה אנשים באים ללמוד פילוסופיה אחרי שכבר רכשו מקצוע, כגון רופאים ומהנדסים. דסקל סיפר על עצמו כי "עזב מקצוע הרבה יותר מכניס בתור מהנדס אלקטרוניקה בשביל להיות ’סתם’ פרופסור לפילוסופיה".

וולטר קאופמן, חוקר דתות נודע, אמר פעם, כי אחת המחלות העיקריות של בני האדם ושל החברה היא הפחד לקבל החלטות. ’דיסיידפוביה’ היא הסלידה שאדם חש מהמצאותו במצב בו הוא צריך לקבל החלטה, כיוון שלהחליט מחייב לחשוב ולשאול. בשביל כל החלטה, אמר קאופמן, החל מהחלטות יומיומיות כמו מה ללבוש וכלה בהחלטות גורליות, בכולן יש צורך במאמץ מחשבתי. הפילוסופיה נותנת לאדם כלים מחשבתיים, כשאחד מהם הוא הביקורת. הטלת הספק, מעבר להיותה כלי בוחן האם טענה היא באמת משכנעת, עוזרת לבדוק גם אם אותם טיעונים שבאים לבסס אותה אכן עושים זאת ומהן בכלל הנחות היסוד שעומדות בבסיס אותה טענה. לכולנו, אמר הפרופ’ דסקל בנאומו, היכולת לחשוב ולבקר, ולא להשתמש ביכולות הללו, משמע לסרס את עצמינו, לא פחות.

אחרי דברי הפתיחה עולה כמובן השאלה איך מעבירים לקהל הצעיר עד כמה רלוונטית הפילוסופיה גם לחייהם שלהם, בלב לבו של גיל ההתבגרות עתיר ההורמונים. את המשימה נטל על עצמו פרופסור יוסף אגסי, שנמצא במעמד של פרופסור אמריטוס עם פרישתו לגימלאות. אגסי נטל את המיקרופון והתיישב על רצפת הבמה לקול תשואת התלמידים. בתחילה העלה את טענתו של סוקראטס, שאמר כי אדם שדואג לעצמו ברצינות הוא אדם אינטיליגנטי, ישר והגון. לפי סוקראטס, אדם לא יכול להזיק לעצמו ביודעין. אגסי בחר לבחון את טענת סוקראטס במישור הקרוב במיוחד ללב התלמידים. לפי סוקראטס, הוא אמר, אדם שמעשן סיגריות, יודע אולי שטבק הורג, אבל הוא לא באמת הפנים שסיגריות יביאו למותו, אחרת לא היה מעשן.

ואם הדוגמה האחרונה גרמה לכמה מאיתנו לשיעולי ליחה נבוכים, משפטו הבא של אגסי חנק אותנו לגמרי. "משרד החינוך עושה תעמולה בעד לקיחת סמים. כן, כן, בעד, שמעתם נכון", הוא חייך בשובבות. "משרד החינוך", הסביר אגסי את דבריו המפתיעים, "אומר שסמים מזיקים. אבל למה משרד החינוך מספר לילדים דברים שהם כבר ממילא יודעים? למה", הוא הוסיף, "טבק מותר ומריחאונה אסור? בעוד שהשאלה החשובה היא - למה ילדים ממשיכים לקחת סמים, כשהם יודעים שזה הורג"?

מכאן, הדגים פרופ’ אגסי כיצד היחס לסמים או לתרופות משתנה ממקום למקום ומזמן לזמן. כך למשל, בארץ דרוש מרשם רופא לאנטיביוטיקה, במקום אחר לא. בארץ צריכת מריחואנה אסורה, בהולנד מותרת. בכל אחד מן הנושאים היו שיקולים, נקבע קנה מידה מה מותר ומה אסור, "אך בשביל ליצור את קנה המידה", אומר אגסי, "צריך פילוסופיה". בעבר, הוא הזכיר, היה חוק שאסר התאבדויות. "היום החוק בישראל ובאנגליה אמנם מתיר התאבדויות, אך עדיין אין זה אומר שלהתאבד זה טוב". הנה לכם משנת סוקראטס במאה ה-21 אליבא דאגסי.

מה שאולי נשמע כמניפסט להתרת השימוש בסמים אינו אלא תרגיל מחשבתי שנועד להדגיש את מידת הרלוונטיות של הפילוסופיה לחיינו. מסתבר, שתרגילי מחשבה מעין אלו קוסמים לרבים, שכן החוג לפילוסופיה הוא הגדול שבפקולטה למדעי הרוח ואחד הגדולים באוניברסיטה כולה (בחוג ישנם קרוב ל-900 תלמידי ב.א. וכ-270 תלמידי מ.א.). רבים מן הסטודנטים הם, כאמור, כאלה שלמדו בעבר לתואר במשפטים, הנדסה, אדריכלות, ובחרו לעשות תואר שני בפילוסופיה. הרבה סטודנטים לתואר ראשון הם כאלה שמשלבים לימודים מתחומים יותר ’ריאליים’ ו-’פרקטיים’ עם לימודי הפילוסופיה. לפי נתוני החוג, מספר הסטודנטים הלומדים נמצא בשנים האחרונות במגמת עליה מתמדת, וההתעניינות רק הולכת וגוברת. תנאי הקבלה הם אמנם תנאי הקבלה המינימליים של הפקולטה למדעי הרוח, ומדיניות החוג היא לאפשר לכל מי שמעוניין ללמוד את התחום. "עם זאת", מדגישים בחוג, "מדובר בסטודנטים חושבים, והדבר ניכר בהישגים המרשימים ובמצטיינים הרבים בקרב הסטודנטים".

פרופ’ ענת בילצקי, ראש החוג לפילוסופיה, התייחסה בתגובה לשאלתנו בנוגע לגאות הגוברת בביקוש לפילוסופיה כמקצוע לימודים. "יש מי שמשווה זאת לטיולים להודו ולחזרות בתשובה", היא אומרת, "אך חשוב לומר שלימודי פילוסופיה שונים באופן מהותי מכל דת שהיא". ההבדלים בעיניה הם בעיקר במה אנשים מחפשים כשהם נמשכים ללימודי פילוסופיה. "הרבה מחפשים משמעות ותשובות לחייהם, אבל האנשים שבאים ללמוד פילוסופיה לא מחפשים תשובות, אלא שאלות. הם מקבלים את הצד הביקורתי של החיים, של היקום, של המצבים הפוליטיים, של המשבר הקיומי". הפילוסופיה, לפי בילצקי, נותנת לך כלים לבדוק, לבקר, לנתח. לא תשובות מוכנות, אלא יותר מכך - שאלות.

עם זאת, שאילת שאלות עדיין אינו מקצוע נדרש, ואף בילצקי מודעת לכך היטב. "אנשים שבאים ללמוד פילוסופיה לא רוכשים מקצוע אלא באים מתוך עניין לשמו". "ברמה הקונקרטית", היא מציינת, "כיום, בשונה מבעבר, יש הרבה יותר בתי-ספר תיכוניים שמציעים 2-5 יחידות לבגרות בפילוסופיה". אלה פותחים אפשרויות תעסוקה בהוראה שעד היום היו פתוחות בעיקר בפני בוגרי הסטוריה וספרות. כך לדוגמה, רבים מן המורים שנכחו בכנס הם בוגרי החוג. "גם במגזר הציבורי והחברתי", היא מוסיפה, "ניתנת הערכה מיוחדת למי שלמד פילוסופיה". עם זאת, "למרות שהחוג נחשב מאוד פופולארי", מדגישה בילצקי, "הפילוסופיה נחשבת מקצוע מאוד קשה. כך יש מצד אחד שמירה על הרמה הגבוהה ומצד שני פניה להמונים".

קשה להאשים את מי שלומד את ’אהבת החוכמה’ - היא הפירוש המילולי של המילה פילוסופיה מיוונית - בהעדר חוכמה. ולכן, גם הסטודנטים לפילוסופיה מודעים היטב לעובדה כי אף מנהל לא מחכה להם בחוץ עם הצעת חייהם. לפיכך, אין אלא להניח שיש משהו אחר שמושך ומסקרן כל כך הרבה אנשים לבוא וללמוד את התחום באקדמיה, אליהם נוסף קהל רחב שיש לספרות מחקרית ופופולארית בנושא. הברק בעיניו של הסטודנטים עמם שוחחתי על מקומה של הפילוסופיה בחייהם מצדיק, ככל הנראה, את אמרתו המפורסמת של דקארט, כי "לחיות בלי להתפלסף, זה כמו להסתובב בעולם בלי לפקוח את העיניים".

• קראו גם על לימודי פילוסופיה וספרות