לימודי פסיכולוגיה וניהול - מקצוע רווחי?

אני רשום לפסיכולוגיה וניהול, דו חוגי, באונ' בן גוריון.
כבר בשבועות האחרונים פוקדת אותי הרגשה שאולי אני לא עושה את ההחלטה הנכונה בבחירת המקצוע שלי.
זה התחיל לפני כמה שבועות אבל בסוף השבוע שעבר קראתי כתבה בעיתון על הדור שנולד בשנות ה-80(אנחנו) על המצב הכלכלי ועל משבר רבע החיים(אם לא שמעתם על המושג - גוגל איט, זה מעניין).
כתבו שם אנשים צעירים שלמדו מקצוע שהם נורא כועסים על עצמם שלקחו את אותו מקצוע ולא בחרו במשהו שחד וחלק, ייתן להם את האפשרות להרוויח כסף בחיים. הם כועסים על עצמם מהסיבה שהם אחרי תואר, בני 30 פחות או יותר,עם חובות בגלל שנות הלימודים הארוכות ולא מרוויחים מספיק, גם בעתיד לא יוכלו להגיע לסכומים מספקים עם המקצוע שרכשו. מדובר על מקצועות כגון: חינוך, פסיכולוגיה, מדעי החברה ככלל ועוד ועוד... אבל אני אתמקד בפסיכולוגיה.

עשיתי חיפוש מהיר באינטרנט למשכורות בוגרי תואר שני בפסיכולוגיה בכל אחד מהמסלולים המוצעים. פסיכולוג קליני למשל, ירוויח אחרי 5-10 שנים של ניסיון 12-13 אלף שקל, אבל כדי להגיע ל5 שנים של ניסיון צריך 6 שנים של למידה, 4 שנים של סטאז' ועוד 5 שנים של ניסיון בשכר מחפיר. כלומר 15 שנים = שאני אהיה בגיל 38 רק אתחיל להרוויח שכר נורמלי שהיום אני עושה כמעט כמוהו במלצרות.
פסיכולוג או יועץ ארגוני למשל, מרוויח בתחילת דרכו(לאחר תואר שני) בסביבות ה5000-7000 ש"ח. גם זה לאחר 5 שנות לימודים ושנינו יודעים כמה קשה זה להתקבל לתואר שני וכמה שנים זה יכול לקחת(לא להרבה הולך בניסיון הראשון). רק אחרי 5-6 שנים הוא יגיע למשכורות של 9-10. גם לא משכורת מהגבוהות, וזה שוב.. בגיל 33-34, אם נניח שמצא עבודה גם ללא ניסיון וסיים את מסלול התואר השני בזמן אידיאלי.

אני זורק עליכם את כל הנתונים האלה מהסיבה הבאה: אני ממש רוצה שתפריכו אותם. שתגידו לי שאני מקבל מידע מוטעה. שיש עוד הרבה אופציות תעסוקה בשכר הגיוני עם אפשרויות קידום לשכר טוב. אני בחרתי במקצוע הזה כי אני מתעניין בו מאוד, אבל עם עניין וסיפוק לא הולכים למכולת. וזה חשוב לי.
אני לא רוצה להיות אחד מאלה שבסוף החודש מרוצים כי הם עוזרים בעבודתם אבל מתלוננים בחדרי חדרים שאי אפשר לחיות כמו בן אדם בארץ.
ניסיתי לדמיין את החיים שלי קדימה במהלך ה8 שנים הקרובות, תקופה שבה אני מצפה להתקדם בהרבה תחומים בחיים ולא רק בהשכלה תאורטית ותמיד הגעתי לנוסחה הבאה: 3 שנים של תואר ראשון. על הכיפאק. אח"כ תואר שני בפסיכולוגיה כלשהי עם עבודה זמנית . - התקדמות נהדרת אקדמית ומבחינה כלכלית במקום רע, אבל אם זה יוביל לאנשהו אז אוקיי, אני מוכן לסבול את זה. ואז לאחר התואר השני, אחרי 5-6 שנים לפחות, במקרה ואתקבל בניסיון הראשון, עבודה בשכר מינימום של 5000-6000 ש"ח בחודש במקרה הטוב לפחות ל5 שנים.
בנקודה הזאת קשה לי. אני לא רוצה להרוויח 6000 שקל עד גיל 33-34. אם אפשר להתקיים מזה, אי אפשר לחסוך מזה שקל לעתיד. אשמח לעזרה בהקדם, תודה רבה, שנה טובה וגמר חתימה טובה לכולם!