התייעצות | מעבר מחינוכית לקלינית והשתלבות בלימודי פסיכותרפיה

שלום לכולם,
אודה מאוד לכל מי שיעזור וייתן מידע מניסיונו לגבי האפשרויות העומדות בפני בוגרת תואר שני בפסיכולוגיה חינוכית המעוניינת לעשות מעבר למסלול קליני או להשתלב בתוכניות לפסיכותרפיה פסיכואנליטית.

1. ביצוע התמחות קלינית: האם זה בכלל מתאפשר? ואם כן – מתי (מיד לאחר התואר, במהלך ההתמחות החינוכית, או רק לאחר קבלת מומחיות בחינוכית)?
2. תוכניות השלמה: ממה שהבנתי עד כה, לא קיימת אפשרות של ״השלמת קורסים״ מתואר שני חינוכי לתואר שני קליני. האם זה אכן המצב?
3. איך נראית בפועל תוכנית השלמות? כשהוועדה בוחנת בקשה של פסיכולוגית חינוכית, האם הם נוטים להכיר בקורסים ובפרקטיקום שנעשו במסגרת המגמה החינוכית, או שהדרישה היא לרוב להתקבל ולעשות תואר שני מלא נוסף בפסיכולוגיה קלינית, או שיש מסגרות שבהן ניתן להשלים רק את הקורסים והפרקטיקום החסרים?
4. עבודה קלינית ורכישת ניסיון (ללא התמחות קלינית רשמית): להבנתי, אין דרך להתקבל לעבודה קלינית במוסדות לבריאות הנפש עם תואר שני בפסיכולוגיה חינוכית בלבד. מאחר שחלק מתוכניות הפסיכותרפיה הפסיכואנליטית דורשות ניסיון טיפולי והדרכה במסגרות המוכרות להתמחות קלינית – האם קיימת דרך או מסלול מוסדר שבהם פסיכולוגית במסלול החינוכי יכולה לעבוד, לטפל ולצבור הדרכות במוסדות לבריאות הנפש (מרפאות מבוגרים/בתי חולים), גם מבלי להיות רשומה כמתמחה קלינית? האם מישהו מכיר מסלול או תקדים אחר?
5. קבלה לפסיכותרפיה: לאור זאת, איך מתמחים בפסיכולוגיה חינוכית מצליחים להתקבל לתוכניות פסיכותרפיה פסיכואנליטית, כמו זו השייכת לתוכנית הליבה של אוניברסיטת תל אביב (שכן, כדי להתקבל אליהן, הן דורשות שנתיים ניסיון בהתנסות קלינית אשר לא פתוחה בפני פסיכולוגים חינוכיים)?

למעשה, נראה שהמעבר מחינוכית לקלינית איננו אפשרי מבלי ניסיונות קבלה למגמה הקלינית כמו כל מועמד (גם אלו שאינם מגיעים מתארים שניים של פסיכולוגיה יישומית), וביצוע של תואר שני מלא במגמה הקלינית.

אני שואלת – האם מישהו מכיר מציאות אחרת?
אשמח לכל מידע שהוא בנושאים אלה.
תודה רבה!