לימודי פסיכולוגיה/פסיכותרפיה בגיל מאוחר - האם פרקטי?

שלום,
אני בן 48 ואיש הייטק ותיק. בשנתיים האחרונות התחלתי בתהליך שינוי קריירה לכיוון הטיפולי/הנחייתי. אני כרגע לומד הנחיית הורים אך מתכון להעמיק בתחום ולמקד את לימודי לכיוון הפסיכולוגי/פסיכותרפיסטי מתוך עניין באנשים ובתחום.
יש לי תואר ראשון במדעים בהצטיינות וידוע לי שאני צריך לפחות תואר ראשון בפסיכולוגיה/ע"ס כדי שהכיוון הנ"ל יהיה רלוונטי עבורי.
כדי לאפשר לעצמי גמישות בלימודים ולאחר התייעצות עם המחלקה לפסיכולוגיה באונ' העברית, החלטתי להתחיל בלימודי "בוגר לאחר תואר" בפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה, מתוך כוונה להגיש מועמדות לתואר שני בפסיכולוגיה באונ' העברית (או באחרת) ומשם להמשיך לכיוון הטיפולי.

שאלותי:
1. האם יש אפשרות ללמוד פסיכותרפיה רק עם תואר ראשון או מקביל לו בפסיכולוגיה (לא פסיכותרפיה בשיטות אלטרנטיביות), למשל החוג הנ"ל באו"פ?
2. האם תואר שני בפסיכולוגיה חברתית (שקיים גם באו"פ למשל) מקנה זכות ללימודים בפסיכותרפיה?
3. האם הגיל שלי לא מהווה מכשול פרקטי בכניסה למקצוע הזה, או במילים אחרות: האם אני מטפס על עץ גבוה מדי בגיל כזה?
4. האם יש דרכי קיצור, כלומר תוכניות יותר מצומצמות שמאפשרות לי להיכנס לתחום, אפילו דרך תואר שני בע"ס?

תודה מראש