עיסוק במקצוע עבודה סוציאלית בפועל

שני ערב טוב , יש לי כמה שאלות חשובות לשאול אותך . שמעתי רבות על התחום ודווקא מן הצד השלילי שבמקצוע יחד עם זאת חשוב לי להבין מס' דברים שהם קריטיים בעיניי
1- איך ניתן להתגבר על חרדתיות ודמיון מפותח כאשר עובדים עם אוכלוסיות קשות יום
2- האם מי שסובל מרגשנות והזדהות יתר עדיף שלא יכנס למקצוע בכלל ?
3- איך מתמודדים עם השחיקה ועבודה עם אוכלוסיות שלא נמצאות בחתך של הנורמה הסוציאלית , כלומר ( עבריינות , אלימות , נוער בסיכון וכו')?
מדוע אני שואלת- מאז ומתמיד לי היה ברור שאני עובדת סוציאלית , מה שמנע ממני להיכנס לתחום זהו המצב הרגשי שלי של הזדהות יתר ועוד רגשנות כלפי מצבים שונים ומרכבים , וכך במרוצת השנים סיימתי 2 תארים בתחום אחר לחלוטין וכעת אני נמצאת במצב שאני עוד חודש מכניסה את 2 רגליי לתחום של לימודי עבודה סוציאלית , כבר התקבלתי ויש לי מערכות לימוד שנתית + מקום להכשרה
כיוון שאני באה מן המשפחה מורכבת הפחד הנוסף שלי הינו סיכוי לא קטן להצפה , אני כבר ממש לא יודעת מה לעשות עם עצמי , הדרך אל ההבנה שאין לאן לברוח מעצמי וזה התחום שבו אני מעוניינת מציב בפני מס' אתגרים רגשיים בדרך אל ההתמודדות , לכן אני שואלת את עצמי האם לדחות לעוד שנה כאשר הדרך אל הקבלה לחוג הייתה כזאת ארוכה או מה שנקרא לקפוץ למים ולראות בשטח איפה ייתכן ותהיה לי מעידה רגשית ולתפוס זאת בזמן ?
האם יהיה נכון להתחיל את הלימודים ובמקביל ללכת לטיפול פסיכולוגי ?
אשמח אם גם משתתפים אחרים בפורום יכולים להביע דעה בנושא מן הניסיון האישי
ושאלה אחרונה - האם העבודה כ"כ שואבת אנרגטית וכ"כ עמוסה בצד השלילי של מה שעבדים מתמודדים עימו בפועל
תודה רבה מראש