פסיכולוגיה קלינית עם דיסקלקוליה - האם אפשרי?

שלום! סיימתי שנתיים של שירות לאומי, אני ניגשת בקרוב לפסיכומטרי ואין לי שמץ של החלטה לאן בעצם אני שואפת להתקבל... תקופה ארוכה, (מאז תחילת התיכון) הייתי נעולה על פסיכולוגיה קלינית ועם השנים הבנתי שזה לאו דווקא מתאים לי מבחינת יכולת והתאמה. הנקודה העיקרית שאני מרגישה שממש מגבילה אותי היא שאני דיסקלקולית, די קרוב לקצה של הסקאלה, וזה ממש מגביל את המסוגלות שלי לעמוד בהצלחה בקורסים של סטטיסטיקה (לא התנסיתי אבל אני מנחשת) אני תוהה האם בריפוי בעיסוק הרמה של העיסוק בתחומים הראליים היא גבוהה כמו בפסיכולוגיה והאם מלכתחילה יש לי סיכוי להוציא בפסיכומטרי ציון מספיק גבוה למרות שאני סוג של מלכתחילה סופגת "מכה" בפרק הכמותי? ממוצע הבגרות שלי לפי חישוב של האוניברסיטה העברית הוא10.02. אישרו לי מספר התאמות בפסיכומטרי ועדין אני מרגישה שהעניין עם המספרים חוסם לי את ההתקדמות וזה קצת מייאש... התנסיתי בשירות בתפקידים בעלי אוריינטציה טיפולית ואני מאמינה שיש בי את התכונות המתאימות. חוץ מזה, אני בכלל מתלבטת אם אני לא מקובעת מדי בתפיסה העצמית שלי ואולי יש תחומים אחרים שיכולים להתאים או שילוב של שני תחומים? אני טיפוס מאוד מילולי, בע"פ ובכתב, אבל לא רואה איפה זה מקדם אותי בבחירת כיוון. שקלתי לעשות מבחן התאמה ללימודי קופירייטינג אבל אין לי תשוקה לעצם העיסוק בפרסום... איך פותחים את הראש או לחלופין מתמקדים? אני חושבת שאני מפחדת בכלל לרצות משהו מהחשש הגדול שלא אעמוד בתנאי הקבלה או אתקשה בלימודים עצמם (ריפוי בעיסוק בעברית, למשל.) במהלך השנתיים מחוץ לבית גיליתי שאני מעדיפה תפקיד שמאפשר מרחב פעולה מאשר "לעבוד לפי הספר", מצד שני כל מה שטכני לא מתאים לי כי אני "קלמזי" סדרתית עם בעיה רצינית בתפיסה מרחבית... מהצד השני חשוב לי לעבוד בסביבה שתאפשר לי גם לעבוד אחד על אחד וגם לעבוד עם קבוצה.. יצא לי לעבוד בתפקיד ששילב ענין טיפולי במסגרת של עבודה משקמת, תוך כדי עיסוק בשיווק של המקום ועוד מליון דברים קטנים וממש נהניתי מהמגוון והתנועתיות.. איך אפשר לייצר מציאות שנוגעת בכל מיני דברים? וחוץ מזה, גם מעניין אותי תקשורת בהקשר פוליטי אבל זה כרגע נראה לי לא רלוונטי... איך מארגנים את כל הסלט הזה?