היי, ראשית כבר קראתי את ההשוואות השונות שבאתר בין תחומים אלו. אני בהתלבטות עם עצמי מה ללמוד? שלושת התחומים הללו מעניינים אותי ואני באמת רואה את עצמי מצליחה בהם. ידוע לי שהקבלה לרפואה היא דרך ארוכה ומייגעת וגם אם התקבלת, התכונן למסלול ארוך ביותר. ( אין לי בעיה ללמוד 5-7 שנים באוניברסיטה, זו אינה בעייתי). הייתי מגדירה את עצמי כטיפוס הומני, חברתי. אני מאוד אוהבת מדעי החברה והרוח, זה מרתק אותי וגורם לי הנאה. בפסיכולוגיה המסלול הוא של 7 שנים עם שנתיים התמחות (פסיכוליגיה קלינית). אני באמת רואה את עצמי כפסיכולוגית, מסייעת לאנשים, בעלת אמפתיה, אשת רוח. אך העניין הרווחי די חורה לי. לא מדברת על השכר בהתמחות אלא השלב שאחרי ההתמחות- משכורת די נמוכה וניתן להרוויח סכומים שמכבדים את עצמם רק במישור הפרטי. ועד שאת בונה לעצמך שם ומוניטין, לוקח המון זמן אם בכלל. חוץ מעניין זה, העניין הכלכלי-קיומי ובכלל האישי שלי- אם אני לומדת כ"כ קשה למה אינני משתכרת באופן הוגן? יכול להשפיע עלי לרעה ולהוריד את בטחוני. משפטנות- תחום די מעניין ונחמד אך ידוע שיש הצפה של עורכי דין בארץ ואלו עם סיכויי ההצלחה הגבוהים ביותר יהיו בוגרי העברית/תא שאין לי בעיה להתקבל לשם אבל יהיה קשה להצליח בשוק העבודה. שכר נאה שעולה עם השנים. זה גם תפקיד שבדומה לפסיכולוגיה מתקשר לתקשורת, אמפתיה, יחסי בינאישיות, חברתיות וכדומה. אני חושבת שפסיכולוגיה יעניין אותי יותר ממשפטים אבל אם שמים שני תחומים אלו אחד אל מול השני, התחום הכלכלי-רווחי לוקח חלק גדול ומשמעותי. והתחום האחרון הוא רפואה. בתיכון לא למדתי מגמה מדעית כמו ביולוגיה או כימיה. לא הייתה לי את הזיקה למקצועות אלו ולמדתי מגמה הומנית. אך אני חושבת שלא נחשפתי מספיק לתחום מדעי זה כדי להכריע אם אני מתאימה מספיק. מה שכן קורץ ונוגע בי הוא התחום הקליני והביולוגי- מערכות גוף האדם, אנטומיה וגנטיקה שכן יוכלו לעניין אותי מאוד ובעיקר בעיקר- ההתנסות, התחום הקליני והיחסים עם החולים- זה דבר שממש מעניין אותי ואני רואה את עצמי במלחקה מסייעת לחולים ולאנשים שעות ארוכות. אך עם זאת, לימודי רפואה כוללים לימודים מדעיים רבים כמו כימיה, פיזיולוגיה, כימיה גרעינית, ביולוגיה של התא, ביוכימיה וכדומה. מקצועות אלו לא מעניינים אותי כל כך ולא חושבת שאתחבר אליהם אם בכלל וזהו חלק אינטגרלי בלתי נפרד מרפואה ונשאלת השאלה מה אעשה? בכל דבר בחיים יש דברים שפחןת אוהבים ומתחברים אליהם, האם זה המצב? אינני יודעת, אני מתלבטת המון והדבר מדיר שינה מעיניי. הייתי מתארת את עצמי כאדם עם חוסר ביטחון אך עם זאת שאפתן, פרפקציוניסטי, רצון להצטיין בכל דבר ולעשות את המיטב, אמפתי, אוהבת לדבר ולבוא במגע במהלך העבודה עם אנשים ולהיות הומינטרית כלפיהם.
נ
נועה חזן
בחירת מסלול לימודים
שלום עדן,
אני חושבת שדילגת על כמה שלבים בדרך. חשוב להיות מאוד ראליים במיוחד בתחומים ביניהם את מתלבטת. קחי בחשבון כי אני לא מנסה "להוריד" אותך משום תחום אך אלו שיקולים שצריך לקחת בחשבון. נתחיל עם משפטים - מדובר במקצוע מבוקש מאוד אך כפי שציינת יש המון עורכי דין בארץ והשוק רווי מאוד כך שרק המצטיינים מהמצטיינים מצליחים להשתלב בחברות הגדולות והשאר לרוב לא נותרים ללא עבודה אך יותר קשה להם להשתלב במשרות עם שכר בגובה שאת מחפשת (מאיך שתיארת את הדברים). בנוסף, על פניו נשמע כי זה התחום שהכי פחות מעניין אותך ואת שוקלת לפנות אליו אך ורק בגלל השכר מה שיכול לפגוע בהצלחה שלך בעתיד היות ותחום שלא מספיק מעניין אותך, מאוד לא פשוט להצטיין בו. נמשיך עם לימודי פסיכולוגיה - אכן מדובר במסלול של כ-7 שנים. לא לגמרי נכון שהשכר לא טוב, גם שכירים בתחום מרוויחים משכורות נאות למדי ברגע שהם מסיימים את שלב ההתמחות. כמובן שבשוק הפרטי השכר טוב וגבוה יותר אך זה נכון עבור כל מקצוע. השיקול בפסיכולוגיה צריך להיות הקושי בקבלה לתואר שני - לא מדובר ב"עוד תואר שני", מבחני הקבלה והציונים הנדרשים מהמועמדים קשים ביותר. אני לא אומרת שלא תעמדי בהם אך חשוב לקחת בחשבון כי אחוז גבוה מאוד מבוגרי תואר ראשון בפסיכולוגיה עוברים עם סיום התואר לתחומים אחרים בגלל תנאי הקבלה הקשים לתואר השני שרק בסיומו ניתן להשתלב כמטפל. נסיים עם רפואה - כדי להתקבל ללימודי רפואה בארץ, תצטרכי להציג תעודת בגרות בממוצע של 110 ומעלה ופסיכומטרי 700 ומעלה וגם אז יש לעבור ראיונות קבלה אישיים ומבחנים פנימיים של מוסדות הלימוד. יש מועמדים שמעוניינים ללמוד רק בארץ ולעיתים מבלים כמה שנים רק כדי להתקבל למסלול - אסור לזלזל בקושי שתעמדי בו במידה ותחליטי להשתלב במסלול. בנוסף, רופאים אומנם אינם עניים אך עד שהם מתחילים את הסטאז' הם לא מרוויחים כלום ומאוד קשה לשלב לימודי רפואה ועבודה (גם במשרה חלקית) ולאחר הסטאז' אם הם מתקבלים להתמחות שרצו בבית החולים שרצו השכר הגבוה יגיע רק בליווי 5-7 תורנויות (של 26 שעות) בחודש - השכר השעתי של רופא לא שונה באופן משמעותי מזה של כל עובד זוטר במשק.
שוב, חשוב לי לציין כי הפירוט שציינתי לא הגיע כדי לייאש אותך אלא כדי לסייע לך בהבנת המקצועות והתחומים. אני מקווה שעכשיו תוכלי לקבל החלטה מושכלת לגבי התחום המתאים ביותר עבורך כאשר לטעמי את צריכה לבחור בין רפואה ופסיכולוגיה - נשמע כי משפטים באמת פחות מעניין אותך.
במידה ויש לך שאלות נוספות תוכלי להשאיר את הפרטים שלך בטופס יצירת הקשר המקוון שצירפתי עבורך כקישור בתחתית ההודעה ונציג מטעמנו יחזור אלייך בהקדם.
מענה על הייעוץ
היי, קודם כל ממש תודה שענית לי ואכן הבנתי שתחום המשפטים יורד מהפרק בעבורי. ראיתי את טבלת ההשוואה שלכם בין פסיכולוגיה לרפואה ועדיין אינני יודעת במה לבחור ומה הכי מתאים לי. אז אחדד את התלבטותי ואשמח לשמוע את דעתך. כפי שאמרתי והזכרתי אני אדם די הומוני, כלומר, אני מתחברת למדעי הרוח וזה נושא שמרתק אותי וכיף לי ללמוד ולכן פסיכולוגיה תוכל לעניין אותי. אני באמת חושבת שאם בתחום הזה מספיק מעניין אותי אז אני אצטיין בו ואגיע לתואר השני-פסיכולוגיה קלינית ואצלח אותו. שוב הקשר עם המטופלים וההתנסות הזאת- מאוד נוגעת ללבי ומפיחה בי רצון עז להיות בכובע זה. אך עם זאת אני מאוד מתחברת לרפואה ולא לשלוש שנים הראשונות שבהם לומדים את מדעי היסוד המשעממים אלא את הלימודים הקליניים וההתנסויות הקליניות שילמדו בשלוש שנים האחרונות. כי הרי תואר ברפןאה מחולק ל3, 3 שנים ראשונות זה תואר במדעי הרפואה שניתן להתקבל אליו עם פסיכומטרי די בסיסי וממש לא גבוה אבל לאחר מכן מגיע החלק הקליני (שלוש השנים הקליניות והאחרונות). בתיכון לא למדתי מגמה מדעית כמו ביולוגיה או כימיה. לא הייתה לי את הזיקה למקצועות אלו ולמדתי מגמה הומנית. אך אני חושבת שלא נחשפתי מספיק לתחום מדעי זה כדי להכריע אם אני מתאימה מספיק. מה שכן קורץ ונוגע בי הוא שוב, התחום הקליני והביולוגי- מערכות גוף האדם, אנטומיה וגנטיקה שכן יוכלו לעניין אותי מאוד ובעיקר בעיקר- ההתנסות, התחום הקליני והיחסים עם החולים- זה דבר שממש מאיר אותי ואני חושבת שיגרום לי לריגוש רב. אני רואה את עצמי במלחקה מסייעת לחולים ולאנשים שעות ארוכות עם אמפתיה, אהבת האדם, סבלנות וסובלנות. אבל יש לציין שלימודי רפואה כוללים (בשלוש השנים הראשונות) לימודים מדעיים רבים כמו כימיה, פיזיולוגיה, כימיה גרעינית, ביולוגיה של התא, ביוכימיה וכדומה. מקצועות אלו לא מעניינים אותי כל כך ולא חושבת שאתחבר אליהם, וזהו חלק אינטגרלי בלתי נפרד מרפואה ונשאלת השאלה מה לעשות? נכון, אולי שלוש השנים הראשונות הללו הן הבסיס אך הן לא קריטיות ולומדים בהם מדע יבש שלא כ"כ בא במגע עם שלוש השנים הבאות. ולכן אני חושבת שם אעשה מאמץ, אני אצליח ויהיו לי ציונים טובים. לגבי התנאים לרפואה, אני יודעת שמתוך ארבע האוניברסיטאות אני אצליח להתקבל רק לבן גוריון ות"א (הכל תלוי בפסיכומטרי). אני יודעת שהתוצאה הרצויה לא תגיע ישר ואעשה לפחות פעמיים, שלוש ואפילו ארבע. יהיה לי את הזמן והשקט לעשות קורס ולתרגל מבלי לחץ מסביב. בבן גוריון דורשים 680, אז אני עם תקווה. למרות שהמיון שם לאחר הסכם הראשוני הוא מאוד נוקשה- מבחני האישיות מפילים... ולכן יש לקחת קורס. אני בשנה הקרובה בכל מקרה (גם לפסיכולוגיה ולרפואה) משפרת את ממוצע הבגרות שלי בכמה נקודות קטנות כדי להגיע לממוצע 113. התכנון הוא כך: אם ארצה פסיכולוגיה אז ארחיב כמה בגרויות ואתקבל על סמך בגרות בלבד ואתחיל את לימודי באוקטובר 2020. אם ארצה רפואה אז בכל מקרה שיפרתי ושנה לאחר מכן, אעשה פסיכומטרי ואנסה להתקבל להתחיל ללמוד באוקטובר 2021. בשנה הקרובה אני מתנדבת בצבא ולכן אני יכולה לשפר בגרויות בלבד ולא להעמיס עלי גם פסיכומטרי מכיוון שזה לא נכון ואפקטיבי מבחינת זמנים של הצבא וכדומה... אשמח לייעוץ נוסף. תודה 😊