שני היקרה אשמח לחוות דעתך וגם המלצה מניסיונך לפי עניות דעתי אוכלוסיה הפונה ללימודי עבודה סוציאלית מתחלקת לקבוצות וזה לפי הסתכלות סובייקטיבית של בלבד כגון : אנשים אשר באים ממקום אישי מאוד לתחום עקב ניסיון חיים/ התבגרות וילדות קשה ועלו על דרך המלך מה שנקרא ובאים מתוך מקום של ידע , הבנה , הזדהות וידיעה כי אפשר גם אחרת ולכל אחד יש סיכוי לחיים איכותיים / נורמטיביים יותר. או אנשים בעלי אידיאלים אשר מאמינים בחברה מתוקנת , שיוויונית יותר , באים ממקם של רצון לבצע שינוי שאלתי אלייך הינה האם יהיה נכון לפנות לללמוד והן לעבוד בתחום זה עקב מניע אישי של תרפיה וריפוי עצמי דרך עזרה / טיפול באוכלוסיה הדומה לחוויות / קשיים אישיים שהסטודנט חווה בחייו . האם זה נכון , תורם או להפך זה דווקא לא מקום נכון להתחיל ממנו וזה גם עלול לפגוע במקצויות של עו"ס לעתיד מודה מראש , בברכה
ש
שני יונגר
סיבות לבחור במסלול עו"ס
שלום איה,
ביום יום של העובדת הסוציאלית יש מעט מקום בדרך כלל לעיסוק בריפוי. מעבר לכך שתי הקבוצות שאני מכירה מהתחום הן קבוצות מעט שונות. פחות רלוונטי לדעתי מה קרה בילדותם של הלומדים לתואר ויותר השאיפה העתידית.
העוסי"ם נחלקים בעיקר לאלו שמגיעים מתוך תחושת שליחות ורצון לתרום לזולת ולקהילה ומנגד אלו שבאצמעות התואר קופצים לתחום הפסיכותרפיה והולכים להיות מטפלים בקליניקות פרטיות.
אני מניחה שהתואר יוכל להביא אותך לתחום הריפוי והטיפול בהמשך הדרך ובמידה ואת שואפת לסייע לזולת בכל דרך שהיא אז הכיוון שהכללי הוא נכון. באותה המידה תוכלי ללמוד לתואר ראשון בפסיכולוגיה ולהמשיך משם לכיוון הריפוי.
מקצועיות העו"ס טמונה בעיני באדם עצמו. עו"ס עובד לבד בשטח ולכן אם הוא מקצועי או לא, כל מקרה לגופו ולצערנו כמו בכל תחום יש טובים יותר וטובים פחות. מה שהכי חבל הוא שהתגמול על ההשקעה קטן כל כך שהטובים באמת לעיתים בורחים מהמקצוע מכיוון שעליהם למצוא גם דרכים להשתכר בכבוד.