אני מאוד נהנית לקרוא את המענה שלך לכותבים בפורום ולכן החלטתי לנסות את מזלי ולקוות לקבל מענה גם. אני בת 32 עם תואר שני במשאבי אנוש, עוסקת בתחום כחמש שנים. האמת שמאוד קשה לי ל"מצוא" את את עצמי ולא עבדתי באף עבודה מעל שנה..לא כי לא רציתי אלא כי רוב המשרות היו זמניות ולצערי הזמני לא הפך קבוע..תמיד התחברתי לתחום הטיפול אני רואה עצמי כאדם אמפטי וורבלי ולכן חשבתי שתחום הע"ס יכול להתאים לי. מה שאני חוששת לגבי התחום היא העובדה שקש למצוא משרה מלאה ולפי מה שקראתי לפעמים ההיצע עולה על הביקוש..הסיבה שחשבתי על הסבה לתחום היא כי נמאס לי מאי היציבות התעסוקתית ואני רוצה לעבוד כאשר יש לי מקצוע לכל דבר ועניין. בגלל החשש מהשכר ואי המצאות משרה מלאה וכדומה חשבתי על תחום הסיעוד שהוא גם טיפולי אבל עם תנאים טובים יותר. הבעיה היא שאני חוששת שלא אעמוד במראות לא נעימים. מלבד ענייני שכר, לשבת מול אנשים, לדבר איתם ולנסות לקדם אותם בחייהם נראה לי משהו שפשוט איהנה לעשות. בפרט הייתי רוצה לעבוד עם נוער (ק.מבחן) או נשים נפגעות אלימות או תקיפה מינית-אני רואה בזה שליחות ומשהו מרתק באמת. את ודאי מבינה שבגילי ולאחר שני תארים אני לא רוצה למצוא עצמי שוב מאוכזבת מהמקצוע שבחרתי...אשמח לעצתך..תודה רבה
מ
מיכל
התלבטות בין ע"ס לסיעוד
שלום שני,
כתבתי הודעה מפורטת לגבי ההתלבטות שלי אם להתחיל לימודי תואר ראשון בעבודה סוציאלית. אני מצרפת לכך גם עוד כמה פרמטרים- אני בת 32 וכשאסיים אהיה בת 35- הבנתי שלשב"ס ולצה"ל יש הגבלת גיל..רציתי לדעת האם בעוד מקומות היא קיימת?בנוסף, האם אני לא נחשבת מבוגרת מידי לתחום? דבר נוסף- התואר אליו התקבלתי הוא ראשון..רציתי לדעת האם כבר עם תואר ראשון ניתן לעבוד..כי הבנתי שהיום יש העדפה ברורה לבעלי תואר שני..אם כך לא כדאי לי להפסיד שנה ולחכות שאתקבל (במידה ואתקבל) להשלמה לתואר שני?
תודה
ש
שני יונגר
תשובות
שלום מיכל,
למרות מה שכתבתי לך בתגובה הראשונה כאן אכתוב לך תשובה קורקטית לשאלה שלך: 1. כן יש העדפה להגבלת גיל במוסדות שציינת. אבל זה לא קיים ב 100% אם תתאימי תתקבלי. 2. את ממש לא נחשבת מבוגרת לתחום ובכלל בעיני הוא צריך להיות מוגבל לנשים בוגרות יותר בגלל העומס הנפשי שבו. 3. מסלול ישיר לתואר שני הוא נהדר. אבל מגביל אותך בתחום ההתמחות. התחומי ם שאת מתעניינת בהם אינם מוגבלים בתחום התואר השני שתלמדי (לפחות חלקם) אז אולי זב באמת כדאי אם יש לך זמן להשקיע בלימודים עמוסים של 3 שנים. מצורף הסבר בקישור למטה.
זו שאלה מאוד קשה, כי העבודה של העו"ס תמיד כוללת מראות קשים ומקרים קשים. זו העבודה. וההתמודדות היא עניין שנלמד ונרכש וכן יש תמיכה נפשית כשיש צורך. אני חוששת לומר לך שזה המסלול שייתן לך את הפתרון שאת מחפשת, לדעתי מדובר בעניין עמוק יותר שאת צריכה לטפל בו בעצמך. אני לא מתיימרת להיות "מאבחנת" כמובן אבל אני חייבת לומר שלאחר גיל 30 עם שני תארים ושנה של חוסר מעש כדאי קודם ללכת לטפל בנפש ורק אחרי זה הדברים יקרו יפתחו. ואם עבודה סוציאלית היא מה שעליך לעשות, זה יקרה בכל מקרה. אבל במיוחד לתחום שכזה צריכים להגיע עם חוסן נפשי, כי נתקלים לא מעט בדברים קשים. זו העצה הכי טובה שיש לי לתת לך. מקווה שאת מבינה שזה מגיע באמת ממקום שבו אני רוצה שתהיי במקום שבו יהיה לך טוב.