שלום לך ! מקווה שאת בטוב . הנני בת 29 + שנה ושבועיים (עדיין בהכחשה לגבי החלפת הקידומת :). בכל אופן המסלול שלי התחיל לפני כמה שנים בלימודי חינוך בבר אילן שלאחר שנה הבנתי שזה לא התחום שלי , עברתי ללמוד פסיכולוגיה באו"פ ונשארו לי בערך עוד שנה וחצי ככה לסיים את התואר שכרגע עומד על ממוצע 80 . מאחר ואני לא מתכוונת להמשיך לפסיכולוגיה קלינית , אך עדין מעונינת במסלול הפרטני ואני כבר בדקתי את העניין של הקבלה לתואר שני עם השלמות ובואי נגיד שהייתי מעדיפה לעבור כרגע לעבודה סוציאלית ואז לעבוד בפרטני ומשם להמשיך לתואר שני וללכת על המסלול הטיפולי.
הקטע הוא שהממוצע שלי הוא 79 של הציונים שצברתי עד כה בפתוחה , ובספיר מבקשים מעל 85 . אני צריכה לכתוב להם מכתב בקשה ואני די מתלבטת אם להיות כנה לגבי הסיבות שהובילו אותי לתחום . יש לי 7 שנות ניסיון בטיפול פרטני שאני עצמי עברתי ובמקביל גם יש לי 3 שנות ניסיון בתחום הדרכה בבריאות הנפש וגם כרכזת לאוכלוסייה מתחרשת . אני בעצמי לקויית שמיעה והניסיון הטיפולי שלי הוא מ2 צדי המתרס , גם יצא לי להיות מטופלת וגם לטפל . הניסיון הזה הוא בסוף הוא זה שהביא אותי להימשך לתחום . אני קצת מתביישת כי הסיפור שלי די מורכב . אך אני גם יודעת שאני אהיה אשת טיפול מעולה, דווקא כי הייתי במקומות האלה והסכמתי לעשות סוף סוף טיפול רק שמשהו בעבודה התנגש לי עם דבר שהייתי צריכה לטפל בו מזמן . אני לא כל כך יודעת אך לנסח את המכתב. מחד אני יש לי סיפור חיים די מרתק הייתי אומרת ומאידך גיסא אני מרגישה שזה רק חיזק אותי ועזר ל לי גם תוך כדי לגדל עור של פיל מה שנקרא למרות שבהתחלה הייתי ממש רגישה למדתי לשים איזשהו מחסום (חדיר למחצה ) שיגן עלי לא להישאב . הניסיון חיים שלי הוא בעיקרו על רקע תקיפה מינית והיו לי שנים בטיפול שחוויתי את הטיפול כניצול מאשר כעזרה . ולא יודעת אני מניחה שכמה שאתה שרוט ומודע לכך אתה יכול לראות את מה שאף אחד שעבר את מה שעברת לא יכול לראות . אני הייתי רוצה פשוט לעשות עבור אחרים את מה שאף אחד לא עשה בשבילי . וואי אני מרגישה שקצת הגזמתי אבל אני לא באמת שואלת האם ניסיון החיים שלי יגרע או יוסיף לוועדת החריגים? כי בדבר אחד אני יודעת שאני טובה וזה בלטפל . מין הסתם אני גם ילדה הורית שבאה מבית עשיר ומפונק אבל עדיין הייעוד שלי בחיים תמיד יהיה לטפל . מה את חושבת על האובר פתיחות שלי? ומה דעתך על הסיכויים שלי להתקבל עם בקשה כזו לוועדת חריגים? תודה מראש ושבת שלום :).
ש
שני יונגר
אני בעד כנות
שלום הפניקס,
כמובן שכן. סיפור החיים שלך ותגלי גם בעתיד אם תתקבלי ללימודי הוא שהביא אותך להבין שזה המסלול בשבילך. חלק בלתי נפרד מהשאלות ששואלים את המועמדים למסלול הוא על הגורם או הגורמים הביאו להבנה שזה המסלול המתאים לך ביותר. אני מאוד בעד. תתחילי לכתוב התייעצי עם חבר טוב שיכול לתת לך עצה טובה לגבי אופן הכתיבה והניסוח של הדברים. ניסיון חיים הוא חלק מהעניין כאן בכל מקרה. אז למרות הפחד אני חושבת שאת צריכה לעשות את זה. אבל תמיד כדאי להיעזר בחבר שיוכל לתת לך עצה טובה כנה ורצינית בעניין.